נחת

בתקופה האחרונה חסרה לי קצת נחת.

אולי בגלל זה בחרתי להקדיש את הרשימה הזו לנושא הזה.

כמה חברות יקרות ביותר הזכירו לי שחודש אלול בפתח, וזה גרם לי געגוע עז, אבל הרבה כאב סביב מה שקורה בישראל. למרות שלכאורה נראה שעיקר המתח קצת נרגע, אני מרגישה הרבה דאגה ממה שמתרחש שם, מכל התהליכים שראיתי אותם מתפתחים בשנים שעבדתי עם בני נוער, והדאגה שלי מהכיוון הכללי של הדברים. כנראה שדאגה שמשותפת לעוד רבים אחרים, לפחות ממה שאני קוראת. דני ואני מדברים על זה הרבה – על זהות לאומית, על שייכות, על המחיר של החיים בישראל ושל החיים מחוצה לה. שאלות לא פתורות.

על כל פנים, בגלל שאני לא מצליחה להצחיק את עצמי מספיק בזמן האחרון, החלטתי להקדיש את הרשומה הזו לנחת – מקורות של נחת וסיפוק בחיי בתקופה הזו.

אז הראשון והמשמעותי בינהם הוא החברות הנפלאה בין הבנות שלי, שמאפשרות לי לקום בבוקר בשעה 10 (!!!!) בימים שאין לנו מחוייבות לשום דבר. וכשאני יורדת לקומה הראשונה בבקרים האלה, אני מוצאת אותן אוכלות כריך עם חמאת בוטנים (מטוסטים שתמרי הכינה ומרחה) ושותות חלב שהיא חיממה.

הן מגלות הרבה דאגה ואהבה הדדית, וזה לא קל כשיש ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים שמתעקשת על הרבה דברים, ואחות עם הרבה עקרונות חשובים.

אבל בקיצור, הן נפלאות. ומכיוון שהן כבר תקופה אחיות רפואויות (בחירה שאני מאוד שלמה איתה, למרות שקלטתי את דני אומר היום לתמרי שהיא תוכל "להיות אפילו רופאה") אני מאוד מרוצה מזה שאני מגדלת שתי בעלות מקצועות חיוניים בבית – והנה הן במדים שלהן  (שתמרי ארגנה בקפידה אתמול בלילה כדי ללבוש דבר ראשון לפעילות שהלכנו אליה היום בבית הכנסת).

IMG_5187

מקור הנחת השני הוא שלאט לאט מתגבשות אצלנו כל מיני קהילות, ומסגרות שייכות שאנחנו בונים לעצמנו, ומרגישים בהן טוב ושמחים. ואחת מהן היא בבית הכנסת. כתבתי כבר פעם, שהגיל הממוצע של המתפללים כאן הוא של אנשים שהכירו אישית קפטן ג'יימס קוק, שגילה את ניו זילנד.

ובכן, מאז השתנה המאזן הדמוגרפי – אנחנו הגענו, ועוד משפחה עם 4 ילדים, בדרך לחמישי, והיום הגיעה לבית הכנסת עוד משפחה עם 3 ילדים.

לאור השינויים האלה , התחלתי היום עם חברה ללמד עברית לקבוצה של ילדים בני 3-8 וההענות היתה יפה מאוד.

IMG_5194

בבית הכסת גם פגשנו זוג חברים עם שתי בנות בגיל שלנו. הם בדיוק עברו דירה לחווה. כן, כן, בבעלותם  15 אלף (!!!) דונם שבהם שוכן הר, יער, שטחי מרעה וגידולים חקלאיים, וגם שלוש כבשים. וכל זה במחיר שחברה טובה שלי לא הצליחה למצוא בו דירת 4 חדרים בירושלים.

אחד הדברים הנפלאים בבית שלהם הוא הנוף שנשקף מחלון המטבח.

IMG_5156

והדבר השני הוא הנכונות והנדיבות שלהם לחלוק את האושר הזה איתנו.

בימי חמישי, כשלנונו אין גן, אנחנו הולכות (יחד עם תמרי, שהחליטה שביום הזה היא מעדיפה להיות איתנו) למרכז משחק, שזה פשוט גן עדן להורות, אין לי מילה אחרת. מדובר בהמצאה ניו זילנדית – קואופרטיב מקסים של הורים לגילאים 0-7 שמסובסד במידה רבה על ידי משרד החינוך, ומספק מקום מפגש עם אינסוף פעילויות, מידי בוקר, להורים ולילדים, בעלות סמלית ובבקשה להתנדבות חלקית (זאת אומרת, במקום המשחקייה היוקרתית שהיינו הולכות אליה בירושלים, אנחנו מבלות שם בוקר שלם, כמעט בחינם, אבל מנקות אחרינו – אני לגמרי בסדר עם סידורים כאלה).

ושם, נונו הפיקה את היצירה הענקית הזו שמקשטת לנו את קיר המסדרון.

SAMSUNG

חלק מהפעילויות שהמרכז מציע

SAMSUNG

SAMSUNG

SAMSUNG

שני הדברים האחרונים קשורים בחיי הלילה ועולם הבילויים של העיר שלנו

לפני שבועיים חגגנו לדני את יום ההולדת שלו. תמרי ואני הכנו לו במתנה "סופר ירח" אולי כדי לפצות את עצמנו על כך שמראה הירח המופלא נמנע מאיתנו בגלל עננים.

IMG_5151

SAMSUNG

וביקשנו מבן של חברה לשמור לנו על הבנות ויצאנו בתשע בערב לקרוע את העיר.

אלא שמסתבר שבתשע בערב, כל מה שהיה פתוח היה בר קטן ונידח. על כל פנים, הוא היה חמים ונעים ועשה את העבודה.

לעומת זאת, בשעות היום, אני מוכנה לחרוג מהטבעונות שלי לטובת השגעון המשפחתי הנוכחי – האהבה הגדולה לפיש (ובעיקר) צ'יפס.

והנה ילדה אחת ממתינה בכליון עיניים למנה שלה.

IMG_5173

בהחלט מצאתי נחת בפוסט הזה. תודה שהייתם איתי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך, יצירה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על נחת

  1. לילך שחף הגיב:

    כיף לקרוא אותך קרן. אף פעם לא ידעתי שאת כותבת כזאת מוכשרת 😦
    ממש עושה חשק לבוא לבקר.

  2. kerense הגיב:

    תודה רבה לילך ((-:
    כן, בואו!!!
    חיבוק גדול

  3. nili segal הגיב:

    כתבת מקסים, כרגיל
    אמא

  4. מיקי שחף הגיב:

    קרן, כייף לקרוא, מזל טוב לדני ותהנו לכם
    מיקי

  5. שירה לב-ציון הגיב:

    נחת לקרוא את הפוסט שלך. איזו אידיליה, ברוך ה'. שימשיך בטוב! ומזל טוב לדני!

  6. שירה לב-ציון הגיב:

    ועוד משהו – עצתי לך – להתחבר טוב לאותה חברה בחווה… אין דברים כאלה…

    • kerense הגיב:

      תודה רבה שירה. מפתיע כמה אנשים נכונים לעזור. זה תמיד מרגש אותי לראות כמה אנושיות היא דבר אוניברסלי, וכמה אנשים הם אנשים בכל מקום ובכל צבע.
      ובכל זאת, היינו שמחים שתמשיכו להיות בקצה הרחוב שלנו (-:
      חיבוק גדול, קרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s