ילדות, גנים והבדלים בין תרבותיים

כמה עצובה הייתי הבוקר לקרוא את הדו״ח החדש של יונצ״פ על העליה בעוני של ילדים במדינות המפותחות, ובכללן ישראל. היה כל כך עצוב לראות סרטים קצרים על ילדים שחיים בחוסר וודאות תזונתית, ונערים שלא יכולים ללמוד ולא מוצאים עבודה, וכל זה באירופה. מה שמעורר הרבה מחשבה על המדינות שלא מכוסות בדו״ח. ממש עצוב.

התנחמתי בכך שבניו זילנד המצב יחסית סביר, ולא היתה עליה בעוני של ילדים אחרי המשבר הכלכלי של 2008. למרות שבאופן כללי, זו נחמה זוטא, לעומת העצב הכללי שהנושא הזה מעורר.

כדי לנחם את עצמי, ולשפר את תחושת האשמה המיידית על החיים הנפלאים שזכינו בהם אנחנו, הלכתי עם דני לאגודת הסטודנטים לקנות חבילת קפה שתשמש חלק מסלסלת שי גדולה שתוגרל ביריד הגן של תמרי ביום ראשון הקרוב. הקפה שקנינו במחיר סביר ביותר, ובהנחה נוספת לסטודנטים (זאת אומרת, דני) הוא מסחר הוגן – תחום שהולך כאן חזק, והחברה למוצרי סחר הוגן מאוד מצליחה בניו זילנד. לא מזמן קראתי בעיתון שהמנכ״ל של החברה בא להרצות כאן באוניברסיטה, ושהוא דיבר על איך שהעיסוק בסחר הוגן משפיע באופן כללי על יחסי העבודה בחברה עצמה. חשבתי שזה מאוד מעניין.

SAMSUNG

כולם בגן עכשיו נערכים לקראת היריד, אירוע גדול ומשמעותי לגיוס כספים לגן ולבית הספר. המימון כאן למערכות החינוך הוא בחלקו הגדול מהממשלה, אבל גם הקהילה תורמת, וכל פעם יש איזה שהוא אירוע לגיוס כספים, והרבה בקשה לעזרה ומעורבות הורים. זה היה לי קצת מוזר ביחס לישראל, ולומר את האמת, אני לא משתגעת על הערבוב הזה של גיוס כספים באופן הזה לחינוך ילדים, אבל כנראה שזה הכרח כשאין קהילות גדולות מחו״ל שתורמות.

התרומה הראשונה שלי ליריד בינתיים היא בכך שגייסתי משתתפים להגרלה שתהיה ביריד. תליתי מודעה קטנה בחדר הסגל של המחלקה לפסיכולוגיה, ודני אמר לי שהמודעה משקפת את הניו זילנדיות הפנימית שלי. אוקי, הוא השתמש במילים קצת אחרות, אבל רוח הדברים הכללית היתה שאני כבר כותבת כבת המקום. הוחמאתי, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר על ההשתלבות וההסתגלות. מבטיחה שיבוא.

על כל פנים, הרגשתי ממש שייכת ומקומית אחרי המחמאה שלו, אבל חברה ישראלית אמרה לי שאם הייתי ניו-זילנדית אמיתית, הייתי גם שמה כוס קטנה ליד, ואוספת ככה את התרומות, בלי לחשוש שמישהו ייקח את הכסף מהכוס. האמת שזה עבר לי בראש, ובשנה הבאה גם אעשה את זה בפועל.

IMG_20141020_110026

החלק השני של התרומה שלי הוא בתפירת גמדים למכירה

גמד מצועף

SAMSUNG

והחלק השלישי יהיה בפתיחת דוכן ביריד עצמו ביום ראשון, וגם במכירת מזון. אני משוכנעת שהבורגרים הטבעוניים שלי, עם מיונז טבעוני תוצרת בית על לחם שאור ביתי יהיו הצלחה מסחררת. דני קצת מנסה למתן את הבטחון או ההתלהבות שלי מהעניין הזה, ורמז שיש סיכוי שנחזור הביתה עם קופסת בורגרים, שתוציא לי את החשק מהקציצות האלה לתקופה ארוכה.

ובזמן שאני נערכת לכל האירוע בהתלהבות רבה, גם לתמרי יש את ההכנות שלה. הבוקר היא ספרה את דמי הכיס שלה, והודיעה לי שיש לה 10 מטבעות (לא נעים לי לומר ששל 20 סנט כל אחד, זאת אומרת, סה״כ 10 מטבעות כפול שישים אגורות) לקנות לה משהו ביריד.

יש לי תחושה שנצטרך קצת לעזור בהשלמת הורים.

לפני כמה ימים הילדה עלתה על אחד ההבדלים התרבותיים משמעותיים שלא יכולתי לנסח אותו טוב יותר בעצמי – והסיפור הוא כזה –

בארוחת שבת הילדה שאלה: אמא, את יודעת מה ההבדל בין גן אולגי (הגן הקודם שלה בירושלים) לבין גן סנדרה?

אני: מה?

הילדה: בגן אולגי, היתה כיכר לחם על השיש ואם איזה ילד היה רוצה לחם, הוא היה קם, הולך למטבח ולוקח. בגן סנדרה, יש כלי עם לחם על שולחן האוכל, ואם ילד רוצה לחם, הוא מבקש שיעבירו לו את סלסלת הלחם".

תפסה את העניין.

במקביל גם אנחנו נתקלים בהבדלים תרבותיים לא קטנים.

בעוד חודש אנחנו עוברים לבית חדש, וגדול (והכי חשוב, עם גינה וחממה) ומתחילים לקנות ריהוט יד שניה מאפס. דני הוא השליח שלנו לענייני משא ומתן על רכישת החפצים (וגם בדיקת איכות, כמובן). בשבועיים האחרונים אני חושבת שהוא ביקר בעשרות דירות או יש לומר כוכי סטודנטים/יות שמוכרים/ות עכשיו במרץ את הדברים שלהם/ן, ועוזבים/ות את העיר שלנו (בדרך כלל יש כאן 20,000 סטודנטים/יות, כך ששליש מהם/ן שעוזבים/ות משאירים מבחר לא רע של דברים לקניה).

העסק מתרחש דרך קבוצת פייסבוק, שבה מפרסמים את כל הדברים לקניה, ואז פשוט כותבים שמעוניינים במשהו, והמוכר שומר/ת את החפץ לקונה, והקונה בא/ה וקונה.

פשוט כך.

בלי סיבוכים, בלי דברים לא ברורים. ישר ופשוט.

דני אמר שזה מתחיל להחזיר לו את האמון בבני אדם.

בתוך הקבוצה עצמה יש גם כמה דברים די מצחיקים, כמו המודעה הזו:

old bed

והתיאור:

She's been a beauty of a year sad to see her go. Few stains, but otherwise mint condition. Offers welcome hope to see the old girl off to a new home

ועד לפוסט הקרוב, אני משתפת מהתמונות של מסלול ריצת הערב החדש שלי

אני לא מתלוננת

SAMSUNG

 

 

IMG-20140928-WA0002 (1)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך, טבע, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ילדות, גנים והבדלים בין תרבותיים

  1. לילך שחף הגיב:

    אני מוכנה לאמץ את המיטה אלי… אולי רק בלי המזרון שנראה קצת חשוד 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s