הבית החדש

מזמן לא כתבתי בבלוג

המעבר לבית החדש וההתארגנות לקחו הרבה זמן.

האמת, הכי הרבה זמן לקח ניקיון הבית הקודם.

קיבלנו רשימה מפורטת למדי של מה שצריך לנקות, ואני לא זוכרת שעבדתי כל כך קשה להבריק בית אי פעם. בעיקר לא לנקות את המסגרות החיצוניות של החלונות משאריות רטיבות אפשרית.

זה לקח הרבה מאוד זמן, מה גם שכל דבר שרצינו להיפרד ממנו היה צריך היה להיות ממוין לאחד מתוך ארבעה סוגי זבל אפשריים – זכוכית, נייר ופלסטיק, שקיות ניילון, וזבל כללי.

החדר המאתגר ביותר היה כמובן החדר של הבנות – טריטוריה עלומה שבה יש לתמרי יד חופשית בענייני עיצוב, ושאני נוטה בימים כתיקונם לבלות בה רק דקות ספורות ולצרכים חיוניים בלבד.

הגישה שלי היא שככל שאני פחות אדע מה קורה שם, כך ייטב.

בהתאם לסידור הבלתי כתוב הזה, מצאתי את עצמי מקלפת אינסוף ציורים וקישוטים מהקירות.

ומוצאת כל מיני הפתעות לא צפויות.

למשל זה –

קופסא תמימה למראה, ובתוכה – כן, כן, ניחשתם נכון – קן של דינוזאור, מרופד בעלים וככל הנראה אחרי הטלת ביצים.

אז אחרי שעבדנו בפרך, ונפרדנו מהבית הישן עברנו לבית החדש, שהוא משהו אחר לגמרי.

הבית נמצא בשכונה קצת כפרית, במרחק נסיעה קצר (7 דקות) מהעיר, ורכיבה של 20 דקות, וכנראה שהיה בית החלומות של משפחה לפני לא מעט שנים.

ככה זה נראה מאחור

וזה מבט מהחלק הקדמי

כפרי, ירוק ושקט. מתאים לי.

המעבר עצמו היה מאוד חלק, למרבה הפלא. יש יתרון לכך שיש הרבה פחות חפצים, ושיש ידיים קטנות עובדות

והיו גם עצים להעביר לסככה בחצר האחורית.

הערמה בכניסה:

וכך זה נראה יפה ומסודר.

טוב שהיתה מריצה בחצר

הרגשתי לגמרי ככה

עכשיו כל מה שנותר היה להתרווח ולהנות מחנוכה ראשון כאן. עם חנוכיות שהבנות הכינו בפעילות חנוכה שלנו בבית הכנסת (דאס וצדפים)

ואחרי צביעה חופשית של נונו

מודעות פרסומת