הזמנים עוברים, והסתו כבר בעיצומו. עברה שנה שלמה מאז שהפטריות המקסימות האלה הופיעו בכל מקום, ואני לא יכולה להפסיק להנות מלהסתכל עליהן. ומכיוון שהן נראות לי סופר רעילות, אני מסתפקת בלהסתכל. 
השנה, בזכות אמי ורוח הטיילנות שלה, נחשפנו לעוד זנים רבים, שונים ומשונים של פטריות. כמו אלה: 
וכן, גם הדברים האלה: 
הסתו הפגיש את הגן של תמרי עם סיפור-עם פולני על אביר ששמו מיכאל (לטובת קהל הקוראים/ות, השמטתי את התואר "קדוש" לפני שמו), שבעזרת חרב פלאית הציל ממלכה שלמה מדרקון יורק אש, שהשמיד את תבואת הסתו. לקראת חגיגת הסתו בגן, הילדים עמלו חודש שלם על הכנת חרבות (שיהיו כמו של האביר, כמובן). הגננים שאלו אותי אם לא מפריעה לנו הכנת החרב, והסבירו שהיא מהווה חלק מהסיפור, ושהמסר הוא למעשה בקשה להרחקת הרוע בעזרת החרב. אמרתי להם שבהקשר של ניו זילנד, ממש לא מפריעה לי החרב. ולמען האמת, האינטרנס הסמוי שלי היתה שהיא תשרת את תחפושת החתול במגפיים: 
אפרופו חתול, כך הוא שותה את החלב שלו בזמן האחרון (צולם בזמן שדני לא היה בבית): 
טקס הענקת תואר האבירות של תמרי, נערך כהלכתו, וזה היה הטקסט המרגש שהילדה היתה צריכה להתחייב לו:
I give you your sword, so fine, so bright
You must use it for the right
Not for some silly quarrel or fight
But drive away evil, always do
And protect those who are weaker than you
לשמחתנו הרבה, האבירה התחייבה שהיא לא פוגעת בארנבים, וההתחייבות היתה לגמרי חיונית 
במקביל הזדמנה לי בתקופה האחרונה האפשרות להגשים חלום. כבר שנה שלמה שהבנות ואני קוראות ספר גרמני מקסים על ילדה בשם יאנה, ואחיה הצעיר האנס, וחיי היומיום המסעירים שלהם (ביקור בשוק, ארוחת בוקר משפחתית, ביקור אצל הרופאה וכיו"ב). אחד המקומות שיאנה מבקרת בהם הוא הסופרמרקט. וכיאה לסופרמרקט מעורר השתאות בספר ילדים, פרט לעגלת סופר רגילה, יש לילדים גם אפשרות לסוע בעגלה נפלאה כזו. 
בכל פעם שאנחנו מגיעות לעמוד של הסופר, הבנות נשאלות באיזו עגלה הן היו רוצות לסוע, והן עונות (כמובן) שבעגלת המכונית. לצערנו, מעולם לא נתקלנו בעגלת סופר כזאת, והיא נותרה בגדר מיתוס מערב אירופאי מתקדם. אבל, לפני כמה שבועות, עברתי ליד סופר בעיר אחרת (שאינו בעיר שלנו) שהיתה בו העגלה הנכספת, לא יכולתי לשקוט עד שאדע שהבנות שלי נסעו בה. וזו היתה התוצאה: 
ולסיום, כמה תמונות של ארץ הפיורדים, וגם של מת'יו, חבר חדש ממשפחת החתולים הגדולים, שהצטרף גם הוא למשפחתנו. 
הי קרן, איזה יופי! אתם נראים בטוב והתמונות מקסימות.
כיף שאת שומרת על קשר דרך הבלוג.
נשיקות לכולכם,
טל
תודה רבה טל. נשיקות חזרה!