האפרוחית הצעירה שלי הצטרפה לגן. אחרי שלוש וכמעט חצי שנים במסגרות מאולתרות למדי, הילדה היא "ילדת גן". לשמחתי הרבה, בשונה מהניסיון שלנו בירושלים, בניו-זילנד מערכת החינוך בגילאי הגן היא מאוד גמישה. כך שההורים יכולים לבחור לכמה ימים ושעות הם רוצים שהילדים/ות שלהם ילכו, ולאן – כולל אפשרות לפצל בין מסגרות. והכל חינם מעל גיל שלוש. בירושלים כשרציתי משהו דומה, הסבירו לי תמיד בכל גן שחיוני שהילד/ה יהיו שם כל יום, בשביל הרצף, ובסוף, מצאתי את עצמי מקימה מין מסגרת קטנה ואלטרנטיבית, שתענה על הצרכים שלי ושל הבנות. אז עכשיו ילדת הגן הצעירה פוקדת את המקום שלושה בקרים בשבוע. ובהתחשב בכך שביום עמוס במיוחד יש שם 2 גננות ו-14 ילדים/ות (שאחת מהן היא אחותה) זה מאפשר לה הסתגלות איטית ונעימה. הילדה התרגשה מאוד, ועדיין עושה את צעדיה הראשונים במערכת. 
בנחישות רבה. 
הגננת, לעומת זאת, הרגישה שאני כבר בשלה לקחת חלק פעיל יותר במערכת, ומוניתי באופן רשמי לאחראית על קשרי קהילה וקליטת משפחות חדשות, בתור מישהי "מקומית", לדבריה. אני שמחתי על המינוי. לכבוד הוא לי.
במקביל, גילינו תגלית מעניינת למדי. תמרי, שמקפידה מאוד על בחירת הבגדים שלה, כידוע לקוראי/ות הבלוג, התחילה להפגין יחס מועדף לימי רביעי, שם היא מקפידה עוד יותר על הבחירה. לא הבנו מה העניין, וכששאלנו אותה מה מיוחד ביום רביעי, היא הסבירה שזה יום הרוחות (Wind's Day). ייחסנו את ההסבר למבטא המקומי המתעתע.
ולקינוח, הביכורים הראשונים שלנו.
חג שמח!
