חגי תשרי

את הימים האחרונים ביליתי קבורה מתחת לערמת עבודות בלתי נגמרת – תרגילים של סטודנטים במעבדה בפסיכולוגיה. בדקתי 26 כאלה, וזה היה לא קל, אבל אני גאה בעצמי על ההתמודדות. מסתבר שפה לומדים מאוד אחרת מאשר בישראל. סטודנטים/יות עובדים מאוד, אבל מאוד קשה. ניו זילנדים, באופן כללי, הם אנשים חביבים ונעימים, שאוהבים להנות מהחיים, ולא לעבוד יותר מידי. אבל אם כבר הם עובדים, אז הם עובדים בשיא הרצינות והיסודיות. וככה זה נראה גם אצלי במשך לא מעט שעות

בדיקת העבודות השאירה את חגיגות יום ההולדת של דני כזכרון עמום מאחור. אבל אלה היו חגיגות של ממש השנה. כבר הרבה מאוד שנים אני מנסה לשכנע את דני שמסיבת יום הולדת המונית, זה בדיוק מה שהוא צריך. יש בינינו הסכם לא כתוב שנמנעים הדדית ממסיבות הפתעה (למרות שאבא שלי ארגן לאמא שלי את מסיבת ההפתעה השווה ביותר שהייתי בה בדיוק ביום ההולדת ה-39, אבל גם זכרון הילדות הזה לא שכנע את דני). לשמחתי הרבה, ולהפתעתו, החברים והחברות שלו בעבודה לקחו יוזמה והוא קיבל המון עוגות, שירה ציבורית בקמפוס וארוחה במועדון הסגל של האוניברסיטה – שזה, למבוכתי, בית הקפה האהוב ביותר על דני.

כשדני חזר הביתה, אנחנו כבר הספקנו להכין את השולחן החגיגי, ואת המתנות שתמרי הכינה לו.

והיא השקיעה.

כבר לפני כמה חודשים היא חזרה הביתה מהגן עם דב קוטב שהיא תפרה עבורו.

עוד באותו היום, הילדה (ואני) הכנו המון קיפולי נייר שיתווספו לדב הקוטב, והכל נארז יפה ונשמר במגירה של תמרי במשך חודשיים שלמים.

עד הרגע שהיא הגישה את המתנות לחתן השמחה

כדי לקנח את ימי החגיגות, הלכנו כל המשפחה להחלקה על הקרח. הבעיה היחידה בתוכנית הזו היתה שדני ממש לא אוהב החלקה על הקרח.

אבל זה לא הפריע לנו להנות.

בעיקר כשבמרכז ההחלקה יש מזחלות חמודות לילדים צעירים, וגם להורים חסרי ניסיון מספק (או כישרון אתלטי מיוחד) שיכולים להסתיר את המגבלות שלהם במסווה של ילד/ה צעיר/ה ומועד לנפילות.

היה כיף!

החורף המתמשך גרם לי להרגיש סוג של געגוע למשפחה ולחברות שלי בישראל (אוקי, וגם לאוכל). מה שהבנתי שאני מאוד אוהבת עם משפחה וחברות ותיקות זה שהם יודעים/ות את כל הפרטים הביוגרפים הכי הזויים לגבי שגם אני כבר הספקתי לשכוח. לא צריך להשלים פערים, לא צריך ללמוד פרטים. הרבה מאוד כבר ידוע.

תמרי היטיבה לנסח את התחושה הבוקר –

"יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אבל לא את כולם אני יכולה כבר. לדבר בסקייפ עם סבתא לידה, שאבא יכין פנקייק, לטוס לישראל ולחבק את סבתא לידה".

סיכמנו שנעשה את מה שאפשר כבר – ניסינו להתקשר לסבתא, ודני כבר מכין פנקייק במטבח.

ולצד כל ההתרחשות הזו, ישנה ילדה צעירה בפעילות אופיינית – ממציאה לעצמה קלפים של Rush Hour בעיקר כי הקלפים שהגיעו עם המשחק כבר לא מספקים אותה.  מאחלת שנה טובה ונפלאה. השנה הזו היתה עבורי כל כך טובה ונהדרת במישור האישי (לגבי מה שקורה בעולם, זה סיפור אחר לגמרי). שרק ימשיך ככה. מאחלת לכולנו בריאות וחגים שמחים, טובים ומלאים באהבה.

בינתיים אני מתכוננת להיות חזנית אורחת בימים הנוראים. אני מלאת התרגשות מזה. פרטים בהמשך.