טרמינל

בשנתיים האחרונות שדות תעופה הפכו בעיני ממקום מעורר התרגשות ומחשבות על חופשה ביוון או ביקור באירופה, למקום שמזכיר מרחק, בדידות וגעגועים.

וכך, כשהקפצנו את דני לנסיעה הפותחת של עונת הנסיעות המתקרבת, הגיתי במחשבות האלה, בהבנה שהרבה מאוד אנשים גרים רחוק מהמשפחות שלהם, ובכלל, שהאפשרות לחיות ולהתפרנס במקום שבו אנשים נולדו וקרוב לבני משפחה וחברים שהם אוהבים, היא נחלתם של פחות ופחות אנשים.

מה שהוציא אותי ממצב הרוח המהורהר והמעורער הזה היה ששמעתי את נונו שואלת את תמרי מה היא יותר אוהבת – שדות תעופה או גלידה ועוד לפני שתמרי הספיקה לענות, נונו הסבירה שהיא יותר אוהבת שדות תעופה כי בגלידה אין "מדרגות עולות מעצמן".

וכך נשארתי לי לחופשת חורף עם שני זוגות העיניים הכחולות

לשמחתי, מאז שתמרי התחילה ללמוד בכיתה א', כל העניין של החופשות די מכוסה אצלנו. תמרי מארגנת לנונו בית ספר, וכל מה שאני צריכה לעשות זה להכין לבנות קופסאות אוכל בערב, ולקוות שאם לא יהיה צורך דחוף שאדליק את האח, השיעורים יימשכו לפחות עד הצהריים המוקדמים, ויאפשרו לי בוקר איטי ומנומנם.

תמרי מורה קפדנית ודקדקנית למדי, ובחופשה האחרונה כשהיא דרשה מנונו לצייר דוגמאות מתקדמות כהכנה לכתיבה, שמעתי את נונו אומרת לתמרי שהיא רק התחילה היום כיתה א', ושזה קצת קשה לה.

בחופשה הנוכחית, נונו התקדמה והפכה להיות עוזרת מורה בעצמה, וכך, גם היא היתה אמונה על התעסוקה של יתר התלמידים

לשמחתי הרבה, מייד כשדני חזר זכיתי לכמה ימי עבודה במעבדה שהיא ללא ספק אחד המקומות החמים בעיר כשהטמפרטורה הממוצעת בחוץ היא 2 מעלות, בעיקר כי מדובר בבניין אקולוגי חדש וחדיש במיוחד. החדר שבו אני יושבת מואר מחלון גדול במשך רוב שעות היום, וזה פשוט תענוג.

בנוסף, ישנם המון שכלולים שזיכו את הבניין באיזשהו פרס אקולוגי

אבל גם לנוכח הקדמה והטכנולוגיה, לא סומכים על אנשים (חוקרים באקדמיה) שידעו לבד איך שוטפים ידיים

 

ולסיום, אלה שתיים ממתנות יום ההולדת בהכנה עצמית, שתמרי קבלה מחברים:

והיצור החמוד הזה נתפר כולו על ידי חבר של תמרי