3 חודשים

אין לי מושג איך הסכמתי לרעיון המוזר הזה של לשלוח את אהוב לבי מעבר לים, כשהפרש השעות ביננו הוא כמעט של יממה, למשך שלושה חודשים.

אני לא יודעת מה עבר לי בראש שכדמיינתי את עצמי מלהטטת בין הורות, עבודה ועוד אי אלו מחוייבויות, לגמרי לבדי. אני בהחלט מורידה את הכובע בפני כל האמהות החד הוריות בעולם. זה אתגר!

דני נסע ממש ביום של תחילת חופשת האביב של הבנות מהגן ובית הספר. בתקופה שלפני החופשה, תמרי שקדה במרץ לסיים לסרוג את הכובע החדש שלה, שגם מאוד שימושי לתנודות מזג האויר הנוכחיות.

ואכן, היום שבו נחגג פסטיבל האביב של בית הספר, היה קר ועם רוחות חזקות, ולכן החגיגה התקיימה באחת הכיתות. על האירוע ניצחה (תרתי משמע) המורה לכינור, וכל כיתה הכינה קטע שירה ונגינה שהתאימה לאירוע. הכי מצא חן בעיני שיר בסנסקריט וריקוד שליווה אותו של תלמידי כיתה ה' שהיה מקסים.

כל הילדים, כולל הצוות והמורים הגיעו מקושטים וחגיגיים. כשדמיינתי אירועים מקבילים מהילדות שלי בישראל, אני זוכרת שהיו לא מעט גיחוכים של מבוכה או של "פדיחה". כאן, מצאה חן בעיני היכולת להנות בפשטות ובשמחה מהעשיה, בלי ציניות וריחוק.

אחר כך, הילדים החלו בריקוד סרטים – כל כיתה ברמה שלה.

כך נראתה למשל האל"פית הרצינית שלנו ברגע שלפני הריקוד

וכך נראו הדוגמאות שעשו התלמידים של הכיתות הגבוהות

חגיגות האביב של ילדי הגן, היו ביום אביבי וכללו קישוט של כתרים, וריקוד סרטים הרבה יותר פשוט

ישר אחרי החגיגות, שלחנו את דני לארצות הברית, ואני הכנתי לוח לחופשה בת השבועיים שהיה אמור להבהיר איך עונים על הצרכים של כולנו, ולרכך את הפרידה מדני.

אבל, תוכניות לחוד, ומציאות לחוד – הבנות סרבו בתוקף לקבל את הבייביסיטריות המוכרות והאהובות, ואני מצאת את עצמי בבית לשבועיים שלמים של 24/7. והאמת, שזה היה כיף ממש. כי אם להיות חד הורית, אז לפחות לא לעבוד מחוץ לבית במקביל.

מכיוון שאנשים מן הישוב בדנידין יוצאים בתקופה הזו לשבוע חופשה מהעבודה כדי לטפל בגינה שלהם, החלטתי גם אני לנצל את החופשה הכפויה להפריח את השממה אצלנו בחצר.

היעדרותו של דני איפשרה לי גם כמה מחטפים בתחום העיצובי

בקיצור, למה לבזבז זמן על עבודות בית סזיפיות ומיותרות, כמו שטיפת כלים, ניקיון וטיפול בכביסה, כשאפשר להכין עוד ערוגת מלפופנים או כרובית?

ולסיום, פריחת הדובדבנים באוניברסיטה

וטיול חצי עירוני (עם מכר צעיר)