ספר יום הולדת והר קוק – פוסט מרובה תמונות, לבקשת הקהל

מאז שהייתי ילדה, אחת הפעילויות האהובות עלי בשבת היתה להסתכל באלבומי התמונות מילדותם של הורי. יש להם אלבום אחד, לכל אחד, שמסכם את כל הילדות שלהם – בערך מגיל כמה שבועות, ועד תחילת שנות העשרים, ולא היה דבר יותר כיפי עבורי מלדמיין את הילדות ואת המציאות שהם גדלו בתוכה דרך התמונות. בעיקר זכורות לי תמונותיה של אמי מחופשת בחג פורים, תחפושות יפיפיות תוצרת בית. בעקבות אחת התחפושות הללו, רציתי במשך שנים להתחפש לנזירה. לצערי, יכולות התפירה הקצת פחות מפותחות של אמי – וכן האופי הלא מאוד נזירי שלי – לא איפשרו לזה להתממש.

למרות שלכל אחד היה רק אלבום אחד, זה עדיין היה הרבה יותר ממה שהיה לסבים שלי, או להורים של דני, וכמעט בכל פעם שביקרתי אצל ההורים של דני ביקשתי מהם לראות את התמונות שלהם, ולשמוע כל סיפור שקשור בהן.

בעולם הדיגיטלי של היום, לעומת זאת, כאשר יש לי אלפי תמונות במחשב, שמתעדות כל חיוך של שתי הבנות, יוצא לי מעט מאוד ממש להדפיס את התמונות. אני לא אוהבת להראות לילדים תמונות מול המסך, ולכן מאז יום ההולדת הראשון של תמרי, התחלנו להכין להן ספרי יום הולדת, שהמטרה שלהם היא גם שלבנות יהיה משהו לדפדף בו עם התמונות שלהן מכל גיל, אבל גם לציין שלבים מיוחדים והתפתחויות שחלו בשנה האחרונה.

הבעיה עם הפרויקט הזה היא שלא משנה כמה מראש אנחנו ערים ליום ההולדת המתקרב, כמה ערבים לפני המועד עצמו, המצב תמיד נראה כך:

IMG_1193.JPG

וכעבור כמה ימים, ומעט מאוד שינה, הספר מוכן. זה למשל השער של הספר שהכנו השנה לכבוד יום ההולדת החמישי של נונו. האיור, אגב, מתוך הספר המקסים הפיל של אמילי.

IMG_1417.JPG

עם ברכה מתמרי

IMG_1418.JPG

וקישוטים משותפים לתמרי ולנו

IMG_1421.JPG

את הספר עצמו נתנו לנונו בבוקר יום ההולדת, שהשנה, היה בתחילת החופשה שלנו בהר קוק:

DSCN3419.JPG

החופשה היתה נפלאה. ראשית, כי הזמן המשפחתי והזוגי הזה היה נחוץ לנו לאחר התקופה הארוכה שדני נעדר בה.

אבל גם כי היינו במקום נפלא – ברכס הדרומי של הרי "האלפים" הניו-זילנדים.

IMG_1206.JPG

החלק המזרחי של ניו-זילנד, שהיתה מחוברת פעם פעם לאוסטרליה, היה שקוע בים לפני מליוני שנים, עד לאירוע גיאולוגי (וכאן יש חוברת שמסבירה איך כל זה קרה) שגרם לחלק הזה להתרומם מעל פני הים. וכך, המוני האיים שהרכיבו את ניו זילנד, הפכו להיות הרים גבוהיים (עד 3,500 מ') ויפיפיים, שמתרוממים מעל מישורים ענקיים.

בהרים עדיין יש לא מעט קרחונים – שנסוגים מידי שנה בקצב מדאיג ביותר. אחד הקרחונים, שנראה כמו הר אפור בתמונה שלמטה (אנחנו די הופתענו שקרחון לא נראה פשוט כגוש קרח), הוא אפילו הגדול ביותר בניו זילנד – והאורך שלו הוא 27 ק"מ.

IMG_1401.JPG

IMG_1316.JPG

ובין לבין בכל האיזור יש נהרות ואגמים יפיפיים

IMG_1230.JPG

IMG_1289.JPG

IMG_1334.JPG

img_1333

IMG_1256.JPG

לרכסי ההרים האלה יש עוצמה מיוחדת, והם אכן נחשבים קדושים עבור השבטים המַאוֹרים. בכלל, החוויה הזו של הרים כל כך גדולים, ונוף מדהים ולא מיושב, מעוררת תחושות מיוחדות. אני ישר הרגשתי שאני רוצה פשוט להתמזג עם ההר, או לפחות להיות באיזור שלו כמה שיותר. כי יש בו משהו קסום ונפלא, ומין אופי והתנהלות משלו.

IMG_1400.JPG הבנות לא תמיד חשו את אותו קסם מופלא. גילנו שצריך לעודד אותן לצעוד, ולקח זמן עד שהן גילו את הכיף שבדבר.

DSCN3463.JPG

IMG_1278.JPGIMG_1398.JPG

בכדי לעודד את תמרי שנרטבה עד לשד העצמות (במלוא מובן המילה) בטיול הראשון שעשינו בהר, נעזרתי בסיפורי גבורה מהעבר, כמו למשל כשנרטבתי לגמרי בטיול לפני 20 שנה, ועוד יותר מזה, בסיפורים מהטיול הבלתי נשכח שלי להודו עם חברתי עינת. שתינו היינו חוזרות בכל ערב מיום מלא הרפתקאות וכותבות ביומן המסע שלנו את כל מאורעות היום.

וכך, לפני שיצאנו לחופשה (ומתוך תחושה פנימית שאולי נזדקק לאיזה שהוא תמריץ) ציידנו את כולנו ביומנו מסע, שכל אחת מבנות המשפחה כתבה בהם את הרשמים שלה מהיום. הגבר שלנו הסתפק בלחרוט את הרשמים במוחו, בזמן שהוא מעיין במה התחדש בפיד של הפייסבוק שלו.

כך, למשל, נראה היומן של נונו – הבנות עצמן בטיול:

IMG_1194.JPG

דני ואני בתמונות מחמיאות במיוחד

IMG_1195.JPG

היומן של תמרי, לעומת זאת, הפך להיות גם משחק נייד לשעות הצורך, כשאת כל אחת ממשבצות המונפול מעטרת סצנה אחרת ממלך האריות

IMG_1414.JPG

כפי שקוראות הבלוג בודאי שמו לב, אנחנו בדרך כלל משתדלים לתת יד חופשית במשחק של הבנות שלנו, וסומכים עליהן שהן תצלחנה לשעשע את עצמן בצורה בטוחה, והעיקר – שלא תצריך מעורבות כלשהי שלנו. זה עובד לנו ב- 99.99% מהמקרים – גם כשמדובר ברחצה של חיות בחדר האוכל של אתר הקמפינג

IMG_1218.JPG

בבילוי של חיות איתנו בטיולים

IMG_1244.JPG

IMG_1301.JPG

IMG_1406.JPG

אם כי יש כמה מקרים שבהם היעדר הפיקוח שלנו גובל בהזנחה – למשל, ממש כשכבר היינו באוטו בדרך לצאת לקמפינג, גילינו שלַאקִי, הכלבלב הקטן והחמוד בעל הפנים התמימות, עונד את טבעת הנישואין של דני, שתמרי חשבה שהיא יותר תתאים כצמיד לכלבלב.

לסיום החופשה, קבענו ללכת למרחצאות חמים – שזה סוג של צ'ופר כי זו האטרקציה היחידה בתשלום שהלכנו אליה (וגם היקרה שאי פעם שילמנו עליה – 200 ש"ח לכולנו), וגם כי הפעילות הזו הוקדשה בכל זאת, ליום ההולדת של נונו.

IMG_1367.JPG

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טבע, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ספר יום הולדת והר קוק – פוסט מרובה תמונות, לבקשת הקהל

  1. Naama Orbach הגיב:

    ספרי היום הולדת פשוט נפלאים, אוצר משפחתי אמיתי! מקסים שהבנות שותפות להכנת הספרים אחת של השניה ומציירות וכותבות. ויומני המסע – נהדרים ויצירתיים. והכי כיף – שדני חזר וכולכם שוב יחד.

  2. kerense הגיב:

    תודה רבה נעמה יקרה, וכן, אין כמו דני כאן. חיבוק גדול

  3. אורי קצין הגיב:

    מקסים! גן עדן של ילדות.
    תמרי כותבת נפלא ושתיהן מציירות מאד יפה וברצינות והשקעה. תהנו!! רוב נחת

  4. kerense הגיב:

    תודה רבה אורי יקרה. חיבוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s