ההנאה שבאיטיות

אחת המשימות שממש סרבתי למלא בתקופת הגלות של דני היתה כיסוח הדשא. זה נראה לי בזבוז זמן מוחלט, היות שבקיץ גשום, ועוד לפני ששמים לב, הדשא חוזר להיות בדיוק באורך שהיה לפני הקיצור.

אבל, ממש בשבוע האחרון לפני חזרתו של דני, קולות מן העבר הזכירו לי את החולצה האהובה עלי מכיתה ז'- חולצה ורודה עם הדפס צבעוני שהיה כתוב עליו "whatever boys can do, girls can do better" ואין כמו תחרותיות טובה כדי להוציא אותי  לפעולה.

בשלב הזה המצב בחצר האחורית כבר היה בכי רע, וכמובן שהמכסחה הממונעת, שבקה חיים, וסרבה להתאושש גם אחרי שלקחתי אותה לתיקון. ואז, עלה במוחי רעיון גאוני – להשתמש במכסחה ידנית עתיקה שנחה לה בשקט בצריף שבחצר, ושלא יכולנו להיפטר ממנה מכיוון שאנחנו חתומים עליה מול בעלי הבית.

במשך יותר משלוש שעות התרוצצתי איתה בכל רחבי החצר והאמת – זו פעילות גופנית מעולה. תוך כדי כך שאני נאבקת במכסחה, פינטזתי על הביקור של בן דודי, בן המשק החסון, באביב הבא, ודמיינתי אותי ואת דני יושבים על הדֶק ולוגמים בירה צוננת בעוד שהבחור הצעיר מכסח את הדשא במיומנות מדהימה בתמורה למיטה שאנחנו מקצים לו בחדר האורחים.

IMG_1016.JPG

אבל גם חשבתי על העולם הזה של פעם, על הקצב האיטי של הדברים. על כך שבמקום להתרוצץ עם מכסחה רועשת, המכסחה הידנית היא שקטה ונותנת זמן ונחת לחשוב, וגם מאפשרת להיות בתנועה, ולהיות מחוברים לאדמה, ולהכיר כל ענף ועלה שנופל ונתקע בדרך. אז מה אם זה לא היה הכי יעיל, זו היתה פעילות מאומצת וכיפית ממש.

*** *** ***

אגב העולם של פעם, הבנות (ובעקבותיהן אני) התמכרנו בצורה רצינית לסיפורי המַהַאבָָּארַטָה שהגיעו אלינו בסדרה של שישה דיסקים וספר שמספרים בצורה יפיפיה את סיפורי המיתולוגיה ההינדואיסטית לילדים, כולל הסברים של מושגים כמו מָנֶטְרַה, ומדיטציה באופן ברור ונהיר.

IMG_1468.JPG

הסיפורים מאוד מורכבים ודורשים בשלב הראשון ללמוד לעומק את הגניאולוגיה של משפחת המלוכה הקדמונית

20170207095110207-page-001.jpg

בנוסף, הם מצריכים גם חשיבה מופשטת – לפחות בחלקים שמסבירים על השפעת המודעות על החוויה האנושית, ועל הצורך לזכך את הנפש מהתכונות האנושיות של קנאה, נקמנות וכעס לטובת חמלה אנושית, צניעות והתחברות רוחנית ליופי הבריאה. עם משפטים בסגנון "הפחד בא מן התודעה, והאומץ מגיע מה'עצמי'". לפעמים אנחנו ממש קוראות פרק של עמודים ספורים במשך שעה ארוכה ומנסות להבין למה הכוונה.

הבנות ביקשו מיד ללבוש סארי בהשראת הסיפורים, אבל די מהר גילו שזה לא כל כך נוח.

IMG_1422.JPGIMG_1424.JPG

 לסיפורים האלה יש הרבה ערך של למידה תרבותית. אבל לפעמים אני חוששת שזה יוצר את האפקט ההפוך. למשל, הבנות הופתעו מאוד לגלות שגברים היו צריכים לבקש את ידיהן של נשים שרצו להינשא להן מאביהן. כשהסברתי שבעולם העתיק אנשים חשבו  שגברים נחשבים ליותר חשובים מבנות, הן ממש צחקו, וחשבו שזה רעיון טפשי ביותר. לא סיפרתי להן שעד היום יש מקומות שבהם  זה עדיין עובד ככה, שלא לדבר על מקומות אחרים שבהם זו רק הצרה הקטנה של נשים.

בנוסף, הן נחשפו באופן תיאורי למדי לפרטים (הדי אכזריים) של המלחמות בין בתי המלוכה הפָּנְדָבַה והקוֹרָבַה בסיפור. דני, שלכאורה זה התחום שבחר לעסוק בו (ואולי בגלל זה), התחלחל מהסיפורים, ומאז פחות או יותר מחרים את כל האפוס, למחאת הבנות. יסמין, בתגובה לתיאורי האלימות המפורטת, הסבירה שהיא שונאת מלחמות.

אני לא זוכרת אם הזכרתי את זה בעבר, אבל שכשגרנו בירושלים, פסיכולוג ילדים שאנחנו מאוד מעריכים ומכבדים היה משועשע כשתמרי (בגיל 4) חשבה  שחייל פלסטיק שמחזיק רובה הוא למעשה איש שמנגן בחליל. הוא אמר לנו שזה לא הכי מתאים למציאות שבה אנחנו חיים, ושאנחנו לא גרים בשבדיה ושכדאי אולי שתמרי תתחספס. כששמעתי את זה, עברו לי בראש שתי מחשבות. הראשונה, שאני לא חושבת שזה בריא לחשוף ילדים בגיל כל כך צעיר למלחמות, גם אם יש פוטנציאל שהן תפרוצנה בכל רגע. איכשהו, אני מרגישה שזה מייצר מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. זאת אומרת, אם מגיל צעיר צריך להרגיל ילדים/ות לחיות על החרב ("כי אין ברירה" וכי "אין לנו עסק עם שווייצרים"), יש מעט סיכויים שהם/ן יתבגרו להיות א/נשים שחושבים/ות שאפשר לחיות אחרת.

המחשבה השניה היתה שאני רוצה לגדל ילדים בשבדיה.

אבל עכשיו, כשהבנות יותר גדולות, הן יכולות לאט לאט להכיל את הדברים האלה במציאות ובחוויה האנושית. לא מזמן הן שמעו דיסק לילדים של פיץ העכבר (למי שזוכר/ת או מכיר/ה), שהסביר על "הניצחון על הערבים במלחמת העצמאות" והזכיר כל מיני דברים כמו "פצצות" ו"מצור". הן היו מאוד נרעשות מזה – כי זו היתה החשיפה הבאמת ראשונה שלהן לקונספט של מלחמה, ועוד מלחמה שהן קשורות לאחד הצדדים שבה. הסברנו להן שבמלחמה היו שני צדדים, ושלצד אחד המלחמה היתה ניצחון ושמחה גדולה, ולצד השני זה היה ממש אבדן ואסון. ושאם אנחנו לא רוצים להעליב אף אחד, הדרך הטובה ביותר לקרוא למלחמה הזו זו "מלחמת 48". מאז הן שפשוט קוראות לזה המלחמה עם השם המסובך. וחוץ מזה, מכיוון שרצינו למנוע נזקים במקום אחר כך לנסות ולתקן (כמו שהיינו צריכים לעבור בעצמנו) דני הסביר להן שלמרות שהיתה מלחמה היום אנחנו יכולים גם להיות חברים ולנסות לתקן את מה שהמלחמה עשתה. והכל נהיה להן ברור כשהוא סיפר להן ששתי חברות טובות שלנו כאן, שהן מאוד אוהבות, שייכות לעם השני, שאיתו היתה המלחמה.

** ** **

מכיוון שאנחנו מגיעים ממקום שיש בו צרות אחרות לגמרי מהצרות של תושב דנידין ממוצע, נראה שאנחנו היחידים שלא ממש מתלוננים על הקיץ הקר שפקד את העיר שלנו. הקיץ היה כל כך גשום וסגרירי, שאפילו מצאנו את עצמנו מדליקים את האח כמה פעמים. את הגינה שלנו זה טיפה בלבל, וכל מיני כרוביות נתקעו בשלב של כרובית קטנה שלא יודעת איך להתנהל. אבל עדיין, יש לא מעט תבואה לארוחות שלנו, וזה משמח וטעים.

IMG_1461.JPG

בגלל שמחירים של זרי פרחים בניו זילנד מטורפים, השתכנעתי, בהמלצה של חברה, שזה גם משהו שכדאי להשקיע בגידול שלו

IMG_1455.JPGIMG_1457.JPG

הקיץ החורפי משהו, חייב אותנו לבלות הרבה בפנים. לשמחתנו, במוזיאון העירוני יש תערוכת קבע יפיפיה של פרפרים טרופיים. מה שאומר שגם הטמפרטורה שם גבוהה לפחות ב- 15 מעלות ממה שקורה בחוץ, וזה מקום מפלט מצויין בחופש גדול חורפי.

DSC_0015_7.JPG

DSC_0003_18.JPGDSC_0013_6.JPG

אבל שום תערוכה טרופית לא השתוותה לקייטנת האומנות והמשחק שתמרי מנהלת ביד רמה בבית. בשביל יסמין, חזרה לגן היא ירידה משמעותית באיכות ההוראה ובאינטנסיביות שלה.

IMG_1528.JPG

אלה התוצרים של התלמידה החרוצה שלה

DSC_0001.JPG

ויצירה של תמרי "חתול מעל ירושלים".

IMG_1447.JPG

אבא של דני התעניין לדעת היכן בתי הכנסת, ומה בדיוק אנחנו מלמדים את הילדה בבית.

*** ***

כמובן שבדיוק ביום האחרון של חופשת הקיץ, השמש יצאה ובגדול, עם 28 מעלות ובלי רוח. הללויה!!!

החלטנו שהמקום הראוי לבלות בו את היום הוא כמובן הים.

IMG_1603.JPG

IMG_1484.JPG

IMG_1487.JPG

חשוב לציין שמכיוון שהמים מקפיאים גם בקיץ, זה הכי עמוק שאנחנו מעיזים להיכנס אליהם, אבל זה לא מפריע לבנות ללבוש חליפת צלילה.

IMG_1511.JPG

ציפור Shag מלכותית ניו זילנדית

IMG_1497.JPG

הורֶה של גור/ת אריה ים מתקדם/ת בצעדים בטוחים

IMG_1580.JPG

אל כפיר/ת הים הצעיר/ה שלו/ה

IMG_1588.JPG

המפגש המרגש

IMG_1590.JPG

ימים טובים וחמימים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על ההנאה שבאיטיות

  1. nili segal הגיב:

    הפוסט מעולה. קרן ממש כיף לקרוא אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!

  2. Naama Orbach הגיב:

    תענוג לקרוא. נראה לי שקטן על הבנות שלכם ללמוד את הגניאולוגיה של משפחת המלוכה הקדמונית.

  3. מיכל הגיב:

    מקסים ומחמם את הלב. אין כמו משפחה. זה עולם קטן ומלא בכל. כאן מטפטף, אפלולי והשקד פורח בגינתנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s