התקופה שלפני הביקור של אמא שלי כאן היתה עמוסה בענייני תרבות, או בעיקר רב תרבותיות.
מכיוון שהבנות היו עדיין לגמרי מוקסמות מענייני המיתולוגיה ההודית, בוקר סטנדרטי נראה בערך כך
אחרי שקראנו לא מעט ספרים בנושא, והכרנו לפרטי פרטים חלק ממאות (ואולי אפילו אלפי) האלים ההודים, הבנות הקימו מקדש משלהן בחדר, ותמרי תיעדה את כל האלים שהיא כבר הכירה
כשהייתי בהודו לפני אלפי שנים בערך, עינת שותפתי לטיול, ואני היינו מאוהבות באל עם ראש הפיל – גאנש. עכשיו למדתי שהוא סמל למזל טוב והתגברות על מכשולים, למשל, כשילד/ה הינדי/ת עומד/ת בפני התמודדות מאתגרת, אפשר לפנות בתפילה לגאנש, ובתקווה הוא יעזור. כשבונים בית חדש, נהוג לשים פסל שלו ביסודות הבית, כדי שיביא מזל טוב והצלחה לבית וכשעסק פושט רגל, מסמלים זאת באמצעות הפיכת גאנש על ראשו.
בדיוק באותה התקופה, התקיים פסטיבל פרינג' בעיר שלנו, וזוג רקדנים הגיעו מבנגלור להופעה, עם סגנון ריקוד שמבוסס על ריקוד הודי מסורתי, והוא ממש מיוחד. ממליצה להציץ כאן ולהתרשם.
כדי לפצות על כך שדנידין נמצאת בפריפריה של הפריפריה של העולם, יש בעיר הזו פסטיבלים על בסיס יומיומי כמעט וכמעט כולם בחינם או במחיר סמלי. וכך, למחרת ההופעה בפסטיבל הפרינג', השתתפנו אנחנו בפסטיבל מספרי סיפורים מהעולם.
שמענו סיפורים מאיראן, ערב הסעודית (כן, הבחירה שלנו בסיפורים מהמזרח התיכון לא היתה מקרית), אבל גם מיפן, ברזיל ואפילו סיפור בשפת הסימנים.
שמענו מקהלה בשירים מאורים מסורתיים, וצפינו בריקוד דרקונים סיניים
וגם אני סיפרתי סיפור . מפאת קוצר הזמן להתכונן לדבר הזה, ושמלה לבנה שהיתה חייבת להילבש באיזה שהוא שלב, בהיעדר כל אפשרות אחרת, בחרתי את חנהלה' ושמלת השבת.
כל מספרת סיפרה סיפור שאורכו לא יותר מחמש דקות בשפת המקור, ואחר כך באנגלית, ועל כל זה חזרה פעמים, כדי שהקהל יוכל לעבור ממספרת למספרת.
הבנות (וגם אני) די התרגשנו מהעניין. ותוך כדי ההתארגנות לצאת, שמעתי את תמרי מפזמת את הפזמון הבא: "דיל דיל דָל, האם לאמא יהיה קהל". מזל שיש מישהי שמצליחה לקחת אחריות על כל החרדות האפשרויות בסביבה.
וכך נראתה ילדה נרגשת בדרך לאירוע
וכאן יש סיקור חדשותי קצרצר של הארוע.
הפסטיבל כבר הוכתר בהצלחה, וצפוי להתפתח למשהו עוד יותר גדול בשנה הבאה.
*** *** ***
פעם בשנה, ראש המעבדה שלנו, שהוא גם המנחה שלי לדוקטורט, משכנע את ראש החוג שלנו שהמעבדה ממש חייבת סוף שבוע ביחד. וזה סוף שבוע נהדר. כי אנחנו גם מדברים על עבודה, גם מטיילים בטבע, והדבר הכי כיף הוא שאנחנו צוחקים המון.
אז השנה בטיול שלנו פגשנו את חבורת המתוקים הזו, שהיו קפצניים ושמחים במיוחד.
וכאן אפשר לראות את החמודים האלה בפעילות (והקרדיט לסרטון, למנחה שלי, ג'יימין הלברשטט).
ואחר כך את הצמד הזה
וזה היה הנוף מהמקום שישנו בו
ובלילה, אחרי כמה כוסות יין, ומשחקי קלפים, התפננו לתחביב שלנו מידי שנה בשנה – ניסיונות תקשורת עם כוחות עליונים. חשוב לציין שבמעבדה שלנו חוקרים חרדת מוות, דתיות ועוד כל מיני תהליכים קוגנטיביים שקשורים בשניהם. לכן אנחנו מנסים מתודות שונות בתקשורת עם רוחות רפאים, ולוקחים את העניין הזה ברצינות מוחלטת.
כשחזרתי הביתה, חיכתה לי הפתעה לכבוד יום האם, שכאן הוא דבר גדול. בשנה שעברה הבנות ודני הכינו לי ארוחת בוקר במיטה, השנה כבר היתה ירידה בסטנדרט, ואני הייתי צריכה לגלגל לעצמי את הסושים, אבל עדיין היה כיף ומשמח.
כרטיס משתי הבנות
וציור של תמרי של העיר מוסקבה, אליה היא רוצה שנעבור אחרי ניו זילנד.
אמרתי שזה יכול להיות בסדר, למרות שאני לא לגמרי בטוחה בזה….
