אביב של אחרי החגים

יו, כמה זמן שלא כתבתי…

האביב כבר כאן, מה שאומר שהימים מתחילים יחסית קרים (7 מעלות), מתחממים ל-16 מעלות (חולצה קצרה וכפכפים – יום חם  במונחים מקומיים), ואז אחר הצהריים מתחיל גשם חזק שיכול לכלול גם סופות רעמים וברקים. לשמחתי זה אידיאלי לגינה – כי יש מספיק חום לתת כוח לצמחים, ומספיק מים להרוות אותם בהמשך היום. ולכן יש המון עבודה בגינה, וכמעט כל רגע פנוי אני מבלה שם (מה שמחייב אותי לבקש מהבנות שיקראו לי הביתה,  אחרת אני בקלות שוכחת לגמרי את עצמי בחוץ), מה גם שהשקיעה עכשיו כבר עברה לתשע בערב ועוד היד נטויה.

כמו כדי להכחיש את האפשרות שנצטרך אולי לעזוב את המקום המדהים הזה שאנחנו גרים בו, אני מכינה בקצב את השתילים לקיץ. אני לא מאמינה שאי פעם אצטרך לעזוב את הגינה הזו שאני כל כך אוהבת ואת החיים האלה שמתאימים לי כמו כפפה ליד. בינתיים אני עסוקה בשתילי הברוקולי, והעברת התותים לתוך החממה. נראה לי שזו דרך טובה להתמודד עם הדאגה הזו בנוגע לעתיד.

וככה נראים השתילים הקטנים רגע לפני השתילה

IMG_4898.JPG

השנה למדתי להכין עציצי שתילה קטנים מגלילי נייר טואלט שהיתרון בהם הוא שאפשר לשתול שתילים קטנטנים ישר באדמה בתוך העציצון הקטן והוא יתפרק בהמשך לאדמה ויזין אותה. גם החלטתי ביני לביני שאני מקימה את הגינה בלי להוציא על זה כסף בכלל – לשמחתי יש לי המון זרעים שאספתי מהצמחים בשנה שעברה, ושפע של קומפוסט מלא בתולעים (רק שהתרנגולות ואני מתחרות על התולעים…)

החווה הקטנה שלנו גם היא מאוד פעילה, ואפילו התרנגולות מטילות עכשיו בקצב מסחרר

DSC_0024.JPG

הביצים שלהן ממש טובות וטעימות. כן, החלטתי שטבעונות היא לא דת, ואפשר מפעם לפעם לאכול ביצים של תרנגולות שגדלות בשמחה.

התרנגולות שלנו מאוד גדולות וכבדות, חוץ מהצעירה ביותר – קשת – שיש לה את האופי הכי קופצני ופעיל בחבורה.

IMG_5050.JPG

היא הראשונה שקופצת מחוץ ללול בבוקר, וכמובן שהראשונה שנכנסת לקופסה שבה הן מסתדרות לשינה בלילה

IMG_5111.JPG

קשת מאוד אמיצה ביחס ליתר החבורה, והרשתה לעצמה אפילו להיכנס הביתה שלוש פעמים בשבועות האחרונים ולאכול מהאוכל של דון החתול.

לצד החיונית של קשת, והלול בכלל, לצערנו בחודשיים האחרונים נפטרו שתיים מהתרנגולות שלנו – ג'ירף – שחלתה במחלה שלא ניתנת למניעה וקשורה ברטיבות, ואפרודיטה, שייתכן ונפטרה בנסיבות דומות. כך שעכשיו נוספה לנו דאגה חדשה, וכל בוקר אנחנו הולכים עם חשש מסויים לבדוק את הלול.

למרות שאני משתדלת באופן כללי לא לחשוף את הבנות שלנו יותר מידי לכמה שהעולם יכול להיות נורא ואיום, ולכך שיש בני אדם שיכולים להיות יותר גרועים מזאב ביער, או מכישוף של אל הינדי, דווקא ממוות של חיה אהובה אפשר ללמוד משהו על החיים. אני חושבת שחשוב שילדים/ות ידעו שזה חלק מהחיים, ושלמרות העצב והאבדן , תמיד יתחילו חיים חדשים, ותמיד תהיינה אפשרויות לקשרים חדשים (אה, כן, גם הדוקטורט שלי עוסק בדרכי התמודדות קוגניטיביות עם חרדת מוות).

וכך, קברנו את ג'ירף ואחר כך את אפרודיטה מתחת לאחד מעצי האקליפטוס בחצר, והסברנו לבנות שהגוף שלהן יהפוך לקומפוסט שיחזק את העץ.

כן. ככה זה קצת בחיים.

******

הבנות יצאו בינתיים לחופשת אביב מבית הספר והגן, וזה השתלב מצויין עם הפעילויות שלנו סביב החגים.

אני חושבת שבתקופה האחרונה הפעילות בקהילה היהודית כאן הגיעה אולי לרמה של ימי הזוהר של שלה במאה ה-19.

אז הוקם בית הכנסת הישן, שנראה כך:

(התמונה מכאן)

MA_I028133_TePapa_Interior-Synagogue-Dunedin_full.jpg

(התמונה מכאן)

ושהוחלף, אחרי קצת יותר ממאה שנים, בבניין החמוד והפרקטי הזה – שיש בו את כל מה שצריך בשביל קהילה – ספרי תורה מדהימים, אוירה נעימה, ומטבח מצוייד ונוח.

אחד המאפיינים של בית הכנסת הזה, שהוא הדרומי ביותר בעולם, ומורכב רובו ככולו מאתאיסטים (או כמו שדני עונה לאחרונה כשהוא נשאל האם הוא בן הדת היהודית, שהוא בן התרבות היהודית), הוא שכל אחד/ת יודע/ת לעשות דבר אחד, ורק אותו בלבד: למשל, ראש הקהילה שלנו הוא שף מקצועי, תוקע השופר שלנו הוא נגן חצוצרה בדימוס ועוד ועוד.

וכך, בחודשיים האחרונים, זכינו לארח שני חוקרים מהחוג לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית – שגילו במחסן של המוזיאון העירוני אוצר של לוחות בארמית מתקופת גלות בבל, והקריאו לנו תרגום מרגש מאוד של הלוחות, כולל של שמות היהודים הגולים שכתבו אותם. וגם במאי פולני שמפיק סרטים על יהדות פולין, ובעיקר על היהודים שגרו בעיר שלו – ביאליסטוק.

הוא הקרין לנו כמה סרטים מרתקים, שהעיקרי, והקשה ביותר לצפייה, הוא של קשישים פולנים שסיפרו על העדויות שלהם בתור תושבים שחיו ליד פסי הרכבת במהלך מלחמת העולם השניה. הקישור לסרט (16 דקות) כאן, אבל הוא ממש מצריך בטן חזקה.

בנוסף, התארחה אצלנו בחגים רבה רפורמית מארצות הברית, והתפילה היתה בהחלט שונה, והיה מעניין להיחשף לכיוונים אליהם מתפתחת היהדות הרפורמית בארצות הברית.

IMG_4626.JPG

בימים שבהם אנחנו לא עובדים בגינה, אנחנו עדיין עסוקים בהפקת הסרט מרי הלנה – המבוסס, כזכור, על הסרט צלילי המוזיקה, ומרי פופינס, אבל כולל לביאה בשם מרי הלנה בתפקיד הראשי (תמרי, כמובן).

כך למשל נראות ההכנות לצילום סצנה בהרי הגן הבוטני של נגינה ושירה בטבע (למזלי, המפיקות לא ששות לנסיעות ארוכות)

IMG_3898.JPG

IMG_3905.JPG

כשהסרט ייצא לאקרנים אעדכן.

*****

באיחור אופנתי, וסביב תחילת השנה השנייה שלי בתוך העשור החדש, תקפה אותי ההבנה של משמעות המעבר לעשור הזה. הרבה  פעמים אני אומרת לדני שאני רוצה פשוט להקפיא את הזמן. שהכל יישאר בדיוק כפי שהוא מעכשיו ולתמיד. שההורים שלנו  תמיד יישארו בריאים, שהבנות תשארנה איתנו בהרמוניה (פחות או יותר…) ככה לתמיד, שנישאר תמיד בריאים ועם הרבה כוחות.

אבל אולי חלק מההבנה שבאה עם הגיל היא שכנראה שזה בלתי אפשרי. שהחיים יזמנו עוד הרבה אתגרים, וגם עוד הרבה נחת ודברים טובים.

וכך עם הרגשות המעורבים האלה, חגגתי את יום הולדתי ה-41.

דני והבנות הכינו לי אלבום מקסים עם תמונות מילדותי ומהשנים האחרונות, תמונות של המשפחה שלי, וחברות הילדות, והמון ברכות שהוא אסף מבני משפחה וחברות ילדותי. התרגשתי מאוד!

New Doc 2017-10-17 (1)_3.jpg

ברכה מדולי הכלבה

New Doc 2017-10-17 (1)_1.jpg

תמרי היתה אחראית על האיורים והבדיחות באלבום, ושתיהן הכינו לי במתנה משחקים. נונו דמויות משחק של המשפחה שלנו

IMG_5064.JPG

ובעזרת תמרי של הלול והתרנגולות

IMG_5070.JPG

מבוכים, תווים

New Doc 2017-10-18_1.jpg

ודפי צביעה למבוגרים

New Doc 2017-10-18 (1).jpg

יאללה, אכתוב עוד בקרוב, את האמת, התגעגעתי!

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חקלאות, יומיום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אביב של אחרי החגים

  1. ברוריה הגיב:

    נחשפתי איכשהו לבלוג שלך וביום אחד ישבתי וקראתי את כל הפוסטים בבלוג!! מקסים!!
    אפשר לדעת למה נראה לכם שתעזבו בקרוב? (חוששת לגורלו של הבלוג…)

    • kerense הגיב:

      תודה רבה ברוריה. מה שכתב מאוד ריגש אותי. לגבי המעבר שלנו מכאן – הכל תלוי באפשרויות התעסוקה שלנו. בניו זילנד, לצערי, הן די מצומצמות. אבל נקווה לטוב (-:

  2. Naama Orbach הגיב:

    משמח לשמוע מה שלומכם בחודשים האחרונים. המתנות שהן הכינו המיסו את לבי לחלוטין. פשוט אוצר יצירתי. ובכלל – כל מה שהן עושות מעיד על כמה אתם מאפשרים להן יצירתיות והעמקה וחופש פעולה בתחומים שמעניינים אותן.

  3. Shira and Raffi Lev-Tzion הגיב:

    קרן היקרה,

    התגעגעתי!!

    איזה תענוג לקרוא את הפוסטים שלך! ויום הולדת שמח!!

    אני מאחלת לך הרמוניה, זרימה, צמיחה ופריחה בערוגה היפהפיה שהצמחת סביבך.

    שתנצרי בליבך את גן העדן שבו את חיה, ותצליחי לאצור את האוויר והאווירה המיוחדים הללו.

    הכנות נעימות לקראת החזרה (בקיץ?) ושלא תפסיקי לחלום ולהגשים!

    אוהבת ומתגעגעת,

    שירה

  4. Nili Segal הגיב:

    קרן מרגש מאד!
    הילדות צומחות שם , רחוק
    התמונה של הלביאה מריה יושבת על ספסל בגן הבוטני שתלה אותי מצחוק
    אוהבת
    אמא

  5. שרון הגיב:

    קרן אהובה,
    נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט ולראות איך חגגו לך את יום ההולדת עם מתנה שבאה מהלב, כל כך הרבה יותר שווה מכל המתנות הקנויות, איזו יצירתיות ומחשבה והשקעה! כל הכבוד לדני על הרעיון, בטח עשה לך חם בלב לקבל בניו זילנד הרחוקה מתנות מהילדות בירושלים.
    הרבה מזל טוב ושהתרנגולות יחזיקו מעמד 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s