יולי ללא פלסטיק

אני ממש לא מבינה גדולה בעניינים סביבתיים, אבל הבנתי שבתחום הזה מקובל לדבר על שלושה Rים: צמצום הצריכה, שימוש מחדש בדברים קיימים ומיחזור. וגם, שהתרומה שלהם להפחתת טביעת הרגל האקולוגית היא בדיוק בסדר הזה – זאת אומרת הכי טוב לצרוך פחות (בעיקר מוצרים מהחי), ולצמצם את כמות הזבל שאנחנו מייצרים למינימום הבאמת הכרחי, אחר כך להשתמש מחדש במה שיש, ואם אין ברירה – למחזר.

Reduce

ממש אחרי שחזרתי מהביקור בארצות הברית, התגלגלה לי למייל הזמנה להצטרף ל"חודש יולי ללא פלסטיק" – מין מבצע שארגן ארגון אוסטרלי, שכנראה פעם נרשמתי לרשימת התפוצה שלהם.

כפי שכתבתי בעבר, יש לי שתי חברות שממש מחויבות לעניין כבר תקופה, ובית הספר והגן גם הם מצמצמים את השימוש בפלסטיק למינימום ההכרחי בלבד, ובדברים האלה מסתבר שלחץ חברתי עובד וזה היה רק עניין של זמן עד שאשאב גם אני לעניין הזה.

זה היה טיימינג מוצלח במיוחד – דני היה בארצות הברית, שזה תמיד זמן טוב לפרויקטים חדשים שהוא ייאלץ להשלים איתם ולהסתגל אליהם בשובו ביתה, והבנות היו בחופשת חורף מבית הספר והגן – שזה זמן מצויין להתפנות לפרויקטים חדשים.

לשמחתי מצאתי דף שמסביר בדיוק איך אפשר לעשות את זה בעיר שבה אנחנו גרים, ומסתבר שזה לא כל כך קשה, ואפילו מאוד מתגמל.

קודם כל, גיליתי שיש שתי מחלבות שמוכרות חלב ישר מהמחלבה בבקבוק זכוכית בכמה מקומות בעיר. החלב מפוסטר, אבל לא עובר הומוגניזציה, והוא סופר טעים, ועם מיליון אחוזי שומן. בדיוק מה שצריך.

העיקרון פשוט וחכם – קונים בפעם הראשונה את החלב עם הבקבוק (ומשלמים פיקדון עבור הבקבוק), ואז, בכל פעם שקונים חלב פשוט מחזירים את הבקבוק הקודם, ולוקחים אחד אחר. כל כך פשוט, וידידותי לסביבה.

והיתרון הגדול הוא שדווקא המכולת השכונתית הדי נידחת שלנו היא אחת המשווקות של החלב.

בעצם זה היה הדבר הראשון שרציתי להתחיל ממנו. כפי שהסבירו במיילים המפורטים שקיבלתי תוך כדי החודש מהארגון האוסטרלי – קשה מאוד להפסיק להשתמש בפלסטיק כשכל כך הרבה דברים שאנחנו משתמשים בהם ביומיום הם ארוזים, חד-פעמיים או מפלסטיק. אבל כן אפשר להתחיל בדברים קטנים שאפשר להפחית את השימוש בהם. למשל, הם הציעו שבמקום לקנות יוגורט בהרבה כלי פלסטיק קטנים, אפשר לעבור לכלי אחד גדול, וזה כבר צמצום של הנזק הסביבתי.

במקרה שלנו – הדבר הכי פלסטיקי ביומיום הוא קנקני חלב שקונים בסופר. אז זה היה שינוי מספר אחד.

השלב השני היה לעבור לקנות מצרכי יסוד בחנות שהמצרכים בה לא ארוזים מראש. הרעיון הוא לחסוך את הפלסטיק שמשתמשים בו בדיוק לרבע השעה שעוברת מהרגע שאני קונה את האורז שלי ועד שאני מעבירה אותו לצנצנת בבית.

גם זה התגלה כאתגר פשוט, ואני חושבת שבארץ יהיה עוד הרבה יותר פשוט. בעיר שלנו יש חנות אחת שמוכרת כמעט הכל במחיר כמעט זהה לזה של הסופר אבל במיכלים גדולים. הרעיון הוא שבאים עם צנצנות משלנו, שוקלים את הצנצנת כשמגיעים, המוכרים רושמים את המשקל של כל צנצנת בטוש על תחתית הצנצנת, ממלאים מה שרוצים וכשמשלמים מפחיתים את המשקל של הצנצנת מהמשקל של מה שכבר קנינו. זה עובד מעולה! יתרון גדול בזה הוא שבאמת אני מרגישה שאני שמה לב מה אני קונה, איזו כמות אני באמת צריכה – ויש הבדל גדול בין להוסיף עוד חבילה של משהו לסל, לבין לבחור, לשקול, ולהיות ערה באמת למה שאני צריכה וקונה.

וזה גם עובד יופי עם ילדים – כי הבנות ממש מתלהבות מזה שהן יכולות בעצמן לשקול, לארוז, ולשים בסל, וגם להיות בקשר ישיר עם המוכרים/ות. והדבר הכיפי ביותר זה שיש להם מכשיר שטוחן בוטנים לחמאת בוטנים במקום, אה. וגם עוגיות מיובאות (אמנם באריזות פלסטיק) מהולנד. יאם!

אבל מבחינה פרקטית, זה גם עובד טוב כי בחנות הזו יש את כל מוצרי היסוד שצריכים – כולל שמן זית, דבש, סבון כלים, אבקת כביסה, ואפילו אוכל לתרנגולות, וכל מה שצריך לעשות זה להביא כלים משלנו ולמלא במקום. בארץ זה יכול לעבוד בקלות כי בעצם אפשר לקנות ה-כ-ל לא ארוז – מקטניות, דרך תבלינים, בשר ודגים, מאפים, אגוזים וכו' וכו' וכו'. כאן זה עדיין מאוד קשה, וטוב שיש את החנות הזו שבה זה אפשרי – כי בכל יתר המקומות הכל ארוז בניילונים )-:

וכך נראה סל כשחוזרים איתו מהקניות

מה שמאוד נחמד בלנסות להסתדר בלי פלסטיק זה כאמור החיבור שלנו למה אנחנו רוכשים, למה וכמה, אבל מעבר לכך, נראה שילדים מאוד מגלים רגישות לנושא הזה, ובאמת אכפת להם לדאוג לכדור הארץ. הבנות כל כך התלהבו מהעניין שתמרי שאלה אותי כמה אנשים משתתפים בחודש יולי ללא פלסטיק (אמרתי שלפחות אלף, אני מקווה שהמספר אמין). היא שאלה אם דוּן החתול שמח שאנחנו משתתפות בזה (עניתי שכן, כי זה שומר על הטבע גם בשבילו) והסבירה שבשביל משפחה שממשיכה במשך כל השנה להיות בלי פלסטיק, זה כבר לא חודש יולי ללא פלסטיק אלא פשוט חודש יולי רגיל (או במילותיה שלה – Ordinary July).

הפרויקט הבא היה להכין תחליף לעטיפות ניילון לכריכים, וכיסויים שיחליפו את הניילון הנצמד שמשתמשים בו לקערות. חיכיתי כבר המון זמן כדי להכין את עטיפות הבד האלה שהן מעולות.

הן עשויות מבד שממיסים לתוכו שעוות דבורים, ואז הן יכולות לאטום – כמו פלסטיק – דברים לחים. הן שומרות על טריות של דברים כי הן אטומות והן אנטי-בקטריאליות (שעוות הדבורים אמורות למנוע התפתחות של בקטריות). אם מחממים את העטיפה קצת עם האצבעות כשמהדקים סביב קערה – היא נצמדת. אפשר לשטוף במים קרים והיא נשמרת ככה לשימוש שנה שלמה. ויש לה ריח נהדר.

אבל הדבר השווה ביותר הוא תהליך ההכנה –

קודם כל גוזרים בד כותנה בגודל הרצוי

מגייסים ילדה חרוצה לגרור שעוות דבורים

הילדה מפזרת את השעווה על הבד, ואז מכניסה לתנור שחומם ל-150 מעלות למשך חמש דקות.

כשמוציאים מהתנור מוודאים שכל הבד מכוסה בשעווה, ואז תולים כמה דקות בחוץ להתייבש.

וזהו! עטיפת הבד מוכנה.

אם היא עגולה, אפשר לעטוף איתה קערה

ואם היא מרובעת, היא נחמדה גם לכריכים, או לכל שארית אוכל אחר (חצי דלעת, אננס, אבוקדו, חצי תפוח או חצי אגס ועוד).

וקל לאחסן אותן

Reuse

מסתבר שגם הבנות משתדלות לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלהן –

למשל, כלב לברדור שסיים את תפקידו ככזה, הפך להיות קוקר ספניאלית מתוקה במיוחד

חיות הסוואנה שלהן מחליפות זהות בהתאם לצרכי העלילה

והן אפילו ארגנו סט דינוזאורים ישן, ומשטח מחיה שהן הכינו למכירה

ודבר אחרון בענייני מחזור –

כמו שכתבתי בעבר, חנויות יד שניה ומכירה של דברים משומשים הם דבר רציני כאן. כשסטודנטים/יות עוזבים/ות את הדירה שבה הם/ן גרו ועוברים לעיר אחרת, הם/ן מוכרים ה-כ-ל. אותי זה מאוד מרשים. ומאוד מקובל לקנות בגדים בחנויות יד שניה – זה אפילו נחשב הדבר הכי שווה לעשות – מסתבר שגם ראשת הממשלה ובן זוגה קונים בגדים בחנויות יד שניה (ומחרימים חנות שהתייחסה בצורה מחפירה לעובדים/ות). זה כיף גדול לבלות בחנויות האלה.

איפה עוד אפשר למצוא שמלות כמו זו?

מבחר כזה של בדים

ושל בגדים

אני יכולה לבלות שעות במקומות האלה – ולמצוא בגדים מגניבים שבודאות אין לאף אחת אחרת.

אני יודעת שיש תרבויות שממש לא מקובל לקנות בהן בגדים משומשים. לא מזמן קראתי מאמר שהסביר שאנשים ממש נרתעים מבגדים משומשים, ושהרתיעה עומדת ביחס ישר למרחק שהבגד היה במגע עם הגוף של הבעלים הקודמים. זאת אומרת, ככל שהבגד היה קרוב יותר לגוף (פיג'מה למשל), כך אנשים יותר נרתעים מלקנות אותו כשהוא משומש. חברה סינית שלי שתמיד מעבירה לי בגדים שווים שהיא לא משתמשת בהם ממש התפדחה כשהצעתי לה להציע בגד לחברה אחרת שהיתה איתנו, שגם היא סינית, והיא אמרה שזה ממש לא מקובל בתרבויות אסיאתיות.

ולסיום, בלי קשר, כמה תמונות מתהלוכת העששיות החורפית של הכיתה של תמרי

פוסט זה פורסם בקטגוריה יצירה, סביבה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על יולי ללא פלסטיק

  1. Naama Orbach הגיב:

    נהדר לשמוע על התהליך האקולוגי שלכם לפרטי פרטים, זה גורם להבין כמה שזה אפשרי ויכול להיות פשוט. בעיקר עניין של הרגלים חדשים וקצת מאמץ התחלתי.

    • kerense הגיב:

      ממש כך. אולי זה נראה קצת דבר מוזר להתעקש עליו, כשעיקר המזהמות הן המעצמות הגדולות, אבל אני מרגישה שיש לזה ערך מעבר – מבחינת החיבור שלנו לדברים טבעיים, ולסביבה. הכל במידה, כמובן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s