בין הזמנים

בתקופה שבין חג המולד לבין השנה האזרחית החדשה, האוניברסיטה והפוליטכניק, שבו דני עובד, סגורים ליותר משבועיים. מכיוון שכך, יוצאים כל העובדים והתלמידים לתור את יופיה של הארץ.

וכך גם אנחנו.

במונחים ניו זילנדיים החופשה שלקחנו היתה קצרה ביותר, כמעט שבועיים של קמפינג עם עצירה קטנה בבית, בעיקר כי אנחנו שומרים ימים חופש, ומעות, למסע התענוגות שלנו בארץ הקודש (שלי #2). אבל במונחים שלנו זו היתה החופשה הארוכה ביותר שלקחנו כבר שנים.

והיה כיף מאוד.

בהתחלה נסענו לאזור קרוב אלינו (הקאטלינס) שהוא מין שמורת טבע ענקית ושלווה.

השתקענו באתר קמפינג ליד שמורת ציפורים יפיפיה.

ציפורי מקור כף מלכותית

שלידה מערה ענקית חצובה בסלע (אחת מהגדולות בעולם שנוצרו על ידי מים)

וחוף ים עם חברים חמודים

אתר הקמפינג היה בסך הכל שקט וחביב, ומשך אליו גם כמה קרוואנים בסגנון "עשה זאת בעצמך", שניו-זילנדים משוגעים עליו.

אבל מסתבר שאפילו אתרי קמפינג ניו זילנדים שלווים מתחילים להתמלא במבקרים ישר אחרי שכולם סיימו את ארוחות החג ופתיחת שפע המתנות (הרדיו דיווח ש-4 מליון הניו זילנדים הוציאו לפחות 400 מליון דולר ניו זילנדי השנה בקניות לחג המולד), והאתר החל להראות יותר כמו חוף הכנרת בחול המועד פסח. יחד עם זאת, השקט והסדר הנעים נשמרו – בשמונה בערב הכל התחיל להיות מאוד שקט, וכולם התחשבו אחד בשני, עד כמה שניתן.

אבל לא ליד האוהל שלנו…

כשגרנו בירושלים, גרה מולנו משפחה שהיוותה דוגמה מושלמת לאיך אפשר לא להתחשב בזולת בכל אופן אפשרי (קללות וצעקות אחד על השני וגם על כל אחד מהשכנים שמבקש שקט, בכל שעה ביממה; רייסים באופנוע ברחוב באמצע הלילה וכו'). בינינו לבין עצמנו כינינו אותם "משפחת החצופים".

אבל מסתבר שהתופעה הזו אוניברסאלית, וגם כאן נתקלנו ב"משפחת חצופים" מקומית, שהתנחלה בחלקת הקמפינג הסמוכה לשלנו ופרשה שלושה אוהלים על חלקה של אחד ובפועל שמה את האוהל שלנו במצור. משפחת החצופים הקיווית עשתה מספיק רעש יותר מכל דיירי האתר ביחד – כולל מוזיקה בפול ווליום, מנגל שמודלק על פתח האוהל שלנו, ילדים קטנים שבוכים באחת עשרה בלילה כי אף אחד לא טרח להשכיב אותם לישון וכו'.

אז כנראה שיש אנשים כאלה בכל מקום בעולם. מה שכן, בגרסה הניו זילנדית הם עדיין מאד נחמדים ובעיקר לא מבינים שהם מפריעים למישהו.

אבל זה לא הפריע מידי לבנות שהיו עסוקות בענייני הכלבים שלהן, או ליתר דיוק, לפחות עבור תמרי, ברועים גרמניים.

כן, אם יש מישהו שחסר בחיי המשפחה השלווים (יחסית) שלנו זהו כלב רועה גרמני. כמובן.

והנה הוא בביקור במחוזות אחרים.

ובשימושים אחרים

*****

יומיים לאחר שחזרנו מהחופשה נסענו לפסטיבל מוזיקה מקסים שמתקיים בכל שנה ממש קרוב לעיר שלנו, במחנה צופים יפה ופסטורלי.

באירוע המוזיקלי הזה, אפשר, למשל, לשמוע צלילים של כינור, גיטרה, נבל או חמת חלילים בוקעים מאוהלים של מבקרי הפסטיבל במשך כל שעות היום

להשתתף בפעילויות נחמדות לילדים

כשגם המשפחה שלנו מתועדת בהן בתוך אוהל

להשתתף בסדנאות של שירה, ונגינה. ובעיקר – לשמוע קונצרטים של מוזיקה מעולה בין 11 בבוקר לחצות.

המומלצים שלנו השנה הן הזמרת המדהימה הזו, שאני ממליצה בחום על השיר שלה "עורב על העריסה" – שיר אנטי מלחמתי שגם אם הוא עצוב ממש, הוא גם מאוד יפה.

וגם הלהקה הזו שהמוזיקה שלה מקסימה ומשמחת.

דבר נוסף שממש כיפי בפסטיבל הזה הוא היכולת של ילדים/ות לגמרי להסתובב חופשי, ולבלות את היום באוהלים של חברים/ות, לרדת איתם לנחל, או לטפס על גבעה. או כמו שיסמין הסבירה, מכיוון שיום הולדתה התרחש ממש כמה ימים אחרי הפסטיבל: "בגיל שבע ממש גדלים, כשהייתי בת שש לא הייתי עושה כל כך הרבה דברים בעצמי. לא הייתי יורדת לנהר עם חיה או מטפסת על ההר בעצמי".

כמו בכל אירוע או מוסד ניו זילנדי, תמיד עומד/ת בראש הפירמידה דמות ממוצא אמריקאי, נרגנת קמעה, שמזכירה ומסבירה את הנהלים, בטון שניו זילנדים לא היו מסוגלים לו – כמו איפה לזרוק את הזבל, ואיך לעזור בפירוק הפסטיבל בסוף. אבל בסך הכל, אפילו עם זה, הכל עבר בשלום.

*****

כשחזרנו הביתה חיכתה לנו גינה פורחת ושמחה.

השנה הבנתי שאם אני רוצה להזין את המשפחה יותר מהגינה, אז צריך ללכת על שתילה בכמויות מסחריות

וגם העצים שהיו כאן לפנינו היו נדיבים כלפינו בצורה בלתי רגילה

*****

לסיום, רעיון לא פלסטיקי אחד.

כבר תקופה שאנחנו לא עוטפים מתנות בנייר עטיפה כי כואב לנו הלב על כמות הנייר שמשמשת בדיוק לחמש דקות של המְתָנה, וקריעה.

לכן התחלנו לעטוף מתנות בבדים, שיכולים להיות גם שימושיים למקבלים.

יש המון סרטונים ברשת על איך עוטפים עם בד בסגנון יפני מוקפד. אבל לעוטף הראשי שלנו יש את הסגנון שלו.

שתהיה שנה טובה!

פוסט זה פורסם בקטגוריה חקלאות, טבע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בין הזמנים

  1. נילי הגיב:

    חיכיתי וחיכיתי לפוסט וסוף סוף הגיע, מקסים וגם מעורר קנאה!!!!

  2. keren bar-siman-tov הגיב:

    עושה חשק לבקר.אבל באיזו עונה?

    Sent from Yahoo Mail on Android

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s