בין כסה לעשור

אני מתה על חגי תשרי.

תנו לי תקופה בשנה שהמשימה העיקרית והמוערכת בה היא התבוננות עצמית; מחשבות על ההתנהלות שלי מול העולם בשנה האחרונה; איך אפשר להשתפר; קצת חרדות קיומיות, חרדות בנוגע לעתיד והשפעתי (המדומיינת) עליו – ואני שם.

אוקיי, בלי עניין הצום. אני חושבת שהיהודים בעולם סבלו כבר מספיק בלעדיו.

בכלל, יש לי מין תיאוריה כזו שלא סתם רבים מההוגים/ות הגדולים/ות בפסיכולוגיה המודרנית היו יהודים/ות. פרט לנסיבות ההיסטוריות של שייכות לקבוצת מיעוט נרדפת ומה שזה עושה לנפש האדם, יכול להיות שגם דת שמעודדת חשיבה כזו משפיעה קצת על היחס לנושא של עיסוק בעצמי. אני בטוחה שכתבו על זה כבר לא מעט, ואולי אעמיק בזה פעם בעתיד.

השנה בחרנו לעצב את ההזמנה לפעילויות החג של בית הכנסת על גבי כרטיס ברכה משוויץ משנות ה- 1930 עם ציור של הכהן הגדול, מתוך הדף המרתק הזה של אתר בית התפוצות (הגרסה העברית של הדף קצת שואתית מידי עבורי).

את התפילה הובילו אורחים מאוסטרליה. החזנית, שעל הופעתה הראשונה אצלנו סיפרתי כאן, התחתנה בינתיים, והגיעה השנה עם בן זוגה. יש לה קול יפהפה, ושניהם מלחינים נעימות חדשות לטקסטים ותפילות מסורתיים שפשוט תענוג לשמוע.

המסורת בקהילה שלנו כאן שונה מאוד ממה שגדלתי לתוכו, בבית הכנסת היידישאי משהו שבו התפלל סבי בעיר העתיקה בירושלים.

בהתחלה היה לי לא פשוט עם זה. כשגדלים לתוך מסורת אורתודוקסית, הכללים מאוד ברורים ונוקשים (או לפחות הם נחוו כך על ידי בשנות ה-80') וכל מה שחורג מהמוכר מרגיש קצת חורק ולא מתאים. היום, למרות שאני עדיין מתגעגעת לחלק מהדברים שאני רגילה אליהם, אני גם שמחה מאוד ממה שיש, ומתרגשת מההסתכלות החדשה על התפילות המוכרות והישנות, שלא תמיד קל לתווך אותם לקהל שרובו ככולו אינו דובר עברית, ויודע מעט מאוד על שורשיו היהודיים.

אחד הדברים המקסימים שהחזנים עשו היה שהם הזמינו מתפללים/ות לעליות לתורה לפי התמות השונות בפרשה. כך שלעליה הראשונה, למשל, הוזמנו מי שהועמדו השנה במבחן, בדומה לזה שאברהם נדרש לו בעקדת יצחק, וכן הלאה. כמובן שמצאתי את עצמי מתנדבת לעליה הזו. השנה הזו זימנה לי גם את המבחן בעל פה על התזה (שעבר בהצלחה לפני כשבועיים), ובעיקר את ההתמודדות הגדולה עם האבל והאובדן של אחי. והניסיון לפצח את השילוב הבלתי נתפס שבין חווית עצב גדולה, לבין שמחה ואושר מעצם החיים.

אבל מה שבעיקר מצא חן בעיני היה האופן שבו הם חיברו בין הטקסטים והמסורות לבין ההזדמנות שלנו להעמיק בחשיבה על מה שהיה ואיך אנחנו רוצים להתנהל בעתיד, וזה הפך את כל העניין להרבה יותר מרגש ומשמעותי.

אחת מחברות הקהילה נשאה דבר תורה מעניין שעסק בפגיעות, ונגע גם בפגיעות והשבריריות של הקהילה שלנו – שהיא גם מאוד קטנה, ומתוך כך חמימה ומשפחתית, אבל גם כזו שהקיימות שלה מוטלת בספק. זו שאלה שאנחנו עוסקים בה זמן רב, איך "לפתוח" את הקהילה, ועד כמה לאפשר סוג של חברות למי שאינם/ן יהודים/ות (למשל, בני/ות זוג של חברי/ות קהילה) אבל שרוצים/ות לתמוך בה. וזו שאלה משמעותית עבור קהילה שרגילה להיות קצת סגורה (ואולי אפילו מסתורית?) בפני הציבור הלא יהודי בעיר, שאין לה בדיוק רצון להתחיל לעסוק בשאלות בסגנון "מיהו יהודי?" ושרוצה להסתכל קדימה, ולראות איך אפשר להיפתח למה שקורה סביבנו.

אגב פתיחות לסביבה, לפני החגים הציעה המועצה הבין-דתית של עריית דנידין, לעזור לנו להכין את בית הכנסת לאביב ולחגים. כמובן ששמחנו, וציפינו לאחר-צהריים מנומנם, שיכלול כמה קשישים שמצוידים בעיקר ברצון טוב.

להפתעתנו, מלבד לכמה אנשים מבוגרים תושבי העיר, שהגיעו לעבוד במרץ בניקיון בית הכנסת וטיפול בגינה, חבורה של כ-30 מתנדבים/ות – מיסיונרים/ות צעירים/ות שנסעו מכל המחוז (עד כשלוש שעות נסיעה), רק כדי לעזור לנו – הגיעה גם היא, מוכנה לעבודה קשה. בתוך שעה וחצי הם ניקו לנו את כל החלונות, סדרו את הגינה, וטיפלו בלא מעט טחב וירוקת שהצטברו מהחורף. רובם סיפרו שזו הפעם הראשונה שלהם בבית כנסת, והיו מאוד נרגשים וסקרנים לשמוע ולראות מה יש בבית כנסת, וקצת על הדת.

והנה חלק מהמתנדבים וחברי הקהילה

המחווה הזו ריגשה אותנו מאוד. היא עזרה לנו להרגיש רצויים ושייכים, וגם עוררה רצון לעזור לקהילות אחרות בעיר.

המחווה הזו היתה חשובה במיוחד לאור תחושת הפגיעות שקהילות רבות חשות כאן עכשיו בעקבות מתקפת הטרור בקרייסטצ'רץ', ושהעלתה גם אצלנו בקהילה שאלות על מה זה ביטחון, ומה מעניק ביטחון – טיפוח יחסי שכנות טובים או גדרות ושומרים. הדיון הזה העלה הרבה רגשות, בעיקר כי כולם/ן באים/ות עם הרקע והמטענים שלהם/ן בנושא.

אבל מסביבנו, הרשימה אותנו באמת התגובה הציבורית למתקפת הטרור. היא התחילה בתגובה האנושית, הרגישה והאמפתית של ראשת הממשלה לקורבנות ומשפחותיהם, והמשכה בקו אסרטיבי והחלטי של חקיקה מיידית של איסור על החזקת נשק חצי-אוטומטי.

זה היה מדהים לראות כיצד ראשת הממשלה אינה משתמשת באירוע כהזדמנות לניגוח וקיטוב, אלא בוחרת לחבק, מילולית ממש, את מי שנפגעו, ולגייס את כלל הציבור לעמוד לצד החלשים.

ערוץ הרדיו הממלכתי ערך חשבון נפש נוקב בשאלה כיצד אירוע כזה היה יכול להתרחש, ומה זה אומר על החברה הניו-זילנדית. חשוב לציין שהמחבל עצמו היה תושב אוסטרלי, ולא "צמח" כאן, אבל ללא ספק גם כאן יש גזענות, כמו בכל מקום, ואירוע הטרור עורר וממשיך לעורר שיח ציבורי בנושא הזה.

בעיר שלנו התקיימה עצרת בהשתתפות 16,000 איש, כשראש העיר, שהיה עטוי בכפייה כמחווה לקהילה המוסלמית בעיר, שיתף במהלכה בכמה תובנות, שאני זוכרת שהיינו מעלים כשהנחינו קבוצות דיאלוג יהודיות פלסטיניות בארץ – שאם מישהו/י מרגיש/ה גזענות כלפי אחרים/ות, עליהם/ן להסתכל אל תוך עצמם/ן, ולראות שהבעיה היא בתוכם/ן וששם צריך להתחיל.

בסוף אותו הערב, אגב, הוא ביקש מהמשתתפים/ות שלפני שהם הולכים הביתה, הם יסתכלו סביבם ויראו אם יש מישהו/י שהם אינם מכירים, ואם כן, שיראו כלפיהם אכפתיות וחמלה.

זה היה מרגש מאוד, וכל השיח האנושי הזה, שלא היתה בו טיפת כוחנות או ציניות, היה מפעים. אגב, ראש האיגוד המוסלמי של המחוז ציין שאסלמופוביה ואנטישמיות הינם סוגים של שנאה שקשורים אלה באלה. אני מציינת את זה כי לא היתה שום ציפיה או צורך שיזכיר את זה בשעתה הקשה של הקהילה שלו, אבל בכל זאת הוא טרח לעשות את הקישור, והוכיח בכך שהוא רואה איך כל זה מתחבר לתמונה הכללית, ולא רק לקורבנות של הקבוצה שלו.

כאן יש עוד תמונות מאותו האירוע אם אתם/ן רוצים/ות להתרשם.

בהמשך לכך, הציבור הניו-זילנדי גייס תוך מספר שעות 10 מיליון דולר לעזור למשפחות הקורבנות, נשים בכל המדינה חבשו כיסוי ראש לאות סולידריות עם הנשים המוסלמיות, והמונים נהרו למסגדים והקיפו אותם כחגורת מגן אנושית בזמן התפילות.

ועוד כמה תמונות רחוב

 

אותנו גם מאוד הרשימה התגובה החמה של הקהילות היהודיות ברחבי המדינה, שמיהרו לגנות את הפיגוע, והציעו מיד את עזרתן.

והנה רישום של ראשת הממשלה, שצייר אחיה של מרצה מהחוג לפסיכולוגיה

ולסיום – משימה קטנה לקוראים/ות המסורים/ות של הבלוג –

אני רוצה להזמין אתכם/ות לשחק איתי משחק שקשור בשנה שחלפה ובזו שמתחילה.

זה יחסית משחק קצת יותר מאתגר מאלה הרגילים שאני משעשעת את עצמי בהם (אם היית חיה, איזו חיה היית, או אם היית רופאה, במה היית מתמחה. אני אגב, הייתי אלבטרוס ופסיכיאטרית).

הרעיון – אתם/ן תכתבו כאן למטה, שיר שמשקף את השנה שחלפה בשבילכם/ן, ושיר שמבטא את מה שאתם/ן מאחלים/ות לעצמכם/ן לשנה הבאה,

ואני – בתמורה – אכין פלייליסט של כל השירים ואשתף אתכן/ם בחזרה.

אתם/ן לא חייבות לכתוב לי מייד, כי זה עשוי לדרוש קצת מחשבה, אבל אם נציב כיעד את מוצאי יום כיפור (רביעי בערב) זה יהיה נפלא.

ומכיון שלי כבר היה זמן לחשוב, אשתף ראשונה –

השיר שמשקף את השנה החולפת עבורי הוא ללא ספק של מאיר אריאל – מודה אני

והשיר שממנו אני מסתכלת קדימה לשנה החדשה – משנה לשנה של יהודית רביץ

מיטבי/ות הלכת, מוזמנים/ות לחשוב רק על שירים של מאיר אריאל, וחוץ מזה, כל שפה הולכת.

מאחלת לכם/ן גמר חתימה טובה. שנדע רק שמחה, בריאות וימים של שלום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על בין כסה לעשור

  1. נילי הגיב:

    כתבת מקסים!!!!!

  2. Naama Orbach הגיב:

    כתבת מקסים. מרגש מאוד לשמוע על ההתמודדות האישית שלך וההתמודדות של החברה והממשלה הניו זילנדית ברגעים שבהם הם היו יכולים להתנהג כל כך… אחרת. מדהים לדעת שזה פשוט קיים, ואפשרי.
    והאתגר שלך מאוד מאתגר. אנסה לחשוב על שיר שמייצג את השנה שלי.

    • kerense הגיב:

      תודה רבה נעמה.
      כן, זה אכן היה מדהים. כל כך לא מה שאנחנו רגילים אליו. מאוד מרגש, ונותן קצת תקווה.
      בטח, אשמח לשמוע אילו שירים בחרת. זה גם קצת יגוון את הפלייליסט החרוש שלי.
      חיבוק

  3. תמר הגיב:

    טוב, הגיע מוצאי יום כיפור, ואני רק תני לי דדליין (:
    אז אני בוחרת שני שירים שאני כלל לא בטוחה על מה הם מדברים, כלומר למה התכוון המשורר, כך שאני מקווה שאני לא מפספסת בהם משהו באופן מביך, אבל אותי הם זורקים לכיוונים כאלה, שנראים לי כמו השנה שעברה והשנה הבאה.
    של שנה שעברה: https://www.youtube.com/watch?v=nxdNt68-S4I
    זה של השנה הבאה: https://www.youtube.com/watch?v=QkrLmeeCrhY
    (עכשיו אני רואה שכתבת איחול, ואני לא בטוחה שזה מה שאני מאחלת, זה נראה לי יותר תיאור מצב, לטוב ולרע, מקווה שלטוב.)

    • kerense הגיב:

      תודה רבה תמר. איזו דייקנו. מתחילה להעביר לך כמה משימות משלי עם דד-ליינים (-;
      ובחירה מעולה של שירים. מחכה לעוד כמה ואשלח רשימה של מה שאספתי. חיבוק גדול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s