אבוקה פנימית

אחרי כמעט חודשיים, ניו זילנד לאט לאט יוצאת מהסגר הכללי שהיה כאן.

התקופה הזו היתה כל כך משונה ולא מובנת שאני עדיין מתקשה לכתוב עליה. אני חושבת שיקח עוד הרבה זמן עד שבאמת נבין את המשמעות של כל האירועים שאנחנו עדים/ות להם וההשלכות שלהם לעתיד.

באופן אישי, עבורי המגפה הזו היא תזכורת בנוגע לכל מה שחשוב בחיים.

כמובן שלכל אחד/ת יש דברים אחרים שחשובים להם/ן, וסדרי עדיפויות שונים. כל מי שעוקב/ת אחרי הבלוג הזה יודע/ת ש(אולי בעיקר מאז שאני אמא, ואולי מאז ומתמיד) אני מעדיפה קצב יותר איטי של החיים ושאני מלמדת את עצמי להכיר תודה על כל הדברים הקטנים ביותר, כי הם לא מובנים מאליהם בעיני.

באחרונה קראתי שהכרת תודה שכזו, או לפחות הבנה שכל עולם הטבע הזה שסביבנו הוא פלא אחד גדול, חשובות גם בחינוך של ילדים ליצירתיות. גם החינוך האנתרופוסופי מתבסס במידה רבה על ראיית היופי, האסתטיקה וההערכה של הפלא שבטבע.

זהו אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בתקופת הסגר הכללי – ההכרה בכך שמה שחשוב לי וממלא אותי בשמחה נמצא מאוד קרוב אלי – המשפחה הקטנה שלי והטבע שסביבנו. מובן שגם האפשרות להיות בקשר מתמיד עם א/נשים שאני כל כך אוהבת ונמצאים/ות בצד השני של הכדור אף היא ממש לא מובנת מאליה.

הסגר בניו זילנד לא היה הדוק כמו בארץ, ואפשר היה לעשות ספורט ולטייל בשכונה – ואני חייבת לומר שמספיק לי קצת זמן בגינה, בחוץ, לשמוע כמה ציפורים, לנשום אויר צח. וזהו… בניו זילנד דובר רבות על הדאגה מכך שא/נשים יחוו בדידות, מה גם ששיעורי ההתאבדות בניו זילנד הם מהגבוהים בעולם (השניה אחרי פינלנד). דבר מעניין ששמעתי בהקשר הזה הוא שאחד הדברים שמאוד משפיעים על האושר שלנו, הוא דווקא השיחות הקטנות והיומיומיות שיש לנו עם זרים באופן אקראי ומזדמן, כמו למשל שיחה עם מישהו בתחנת האוטובוס או בתור או פטפוט קצר עם השכנ/ה או הדוור/ית. מסתבר שמי שנוטים לפתח שיחה אקראית שכזו יותר מאושרים.

כל זה הבהיר לי שאני זקוקה למעט מאוד כדי להיות שמחה. משהו מהנה להתעסק איתו (גינה, יצירה, קריאה), הרבה זמן עם דני והבנות, ומעט קשרים עמוקים שאפשר בהחלט לקיים גם מרחוק.

עכשיו, כשההגבלות על תנועה ופעילות מתחילות להיות מוסרות, ואני רואה תמונות בפייסבוק שא/נשים מבלים/ות, הניסיון ליצור דימוי כזה של חיים פעילים ומלאים פתאום נראה לי אפילו יותר מגוחך מבעבר. התובנה שלי היא שמה שחשוב זה האור הפנימי (או "האבוקה הפנימית") – החיבור לכל מה שיש לנו בפנים, ולקשר שלנו עם העולם החיצוני ולטבע, וזה דורש הרבה פחות מאמץ, והרבה פחות כסף.

למי שרוצה לקרוא עוד בנושא הזה, נעמי חברתי הפנתה אותי לכתבה המעניינת הזו שעוסקת בכמיהה לקצב חיים יותר איטי. ואני גם מאוד ממליצה על הראיון הזה שמדבר על השמחה שבפשטות (טרם קראתי את הספר).

ההתמודדות הניו זילנדית עם המגפה היתה דומה מאוד לזו שבישראל ובשלבים הראשונים ראשת הממשלה גם ציינה שחלק מהמהלכים שנקטה בהם היו בהשראת המדיניות הישראלית (כמו, למשל, סגירת גבולות המדינה). למרות שלפי דעתי, ניתן היה לפעול קצת יותר מוקדם ולמנוע לגמרי את הגעת המגפה לכאן, בסך הכל מהרגע שבו הממשלה החלה לפעול, היא פעלה בצורה מעוררת הערכה.

אני חושבת שהנושא הזה סוקר די רבות בעולם – הפעילות האפקטיבית והאמפתית מצד הממשלה, האופן שבו הציבור גוייס להישאר בבתים והדרך הברורה שבה ראשת הממשלה הבהירה שערך חיי האדם קודם לכל – גם במחיר של שיעורי אבטלה גבוהים, ומשבר כלכלי רציני ביותר.

למרות שניו זילנד ממש לא מורגלת במצבי חירום, התגובה הממשלתית היתה מאוד ברורה ויעילה והדבר המרשים ביותר הוא שמהיום הראשון שבו הוחלט שצריך לפעול, הממשלה כבר הציגה תוכנית פעולה ברורה ודבקה בה. ראשת הממשלה דיווחה פעם ביום (יחד עם מנכ"ל משרד הבריאות, ולפעמים גם שר האוצר) בדיוק מה המדיניות, מה יהיה השלב הבא אם יהיו פחות נדבקים/ות ומה המשמעויות של כל שלב ברמות המפורטות ביותר עבור כל אחד/ת. כשהוחלט לשנות החלטות שהתקבלו, למשל איסור על השתתפות של יותר מ-10 א/נשים בלוויות, ההנחיות שונו במהירות ובאופן ברור ומוסבר וראשת הממשלה גילתה בקיאות מרשימה בכל נושא קל שבקלים שהטריד את התושבים – כולל יום אחד שבו לא היה מספיק שום בשווקים. אבל מעל הכל, הרשים אותנו האופן שבו היא פנתה אלינו, התושבים/ות, בגובה העיניים, ברצינות, בכבוד, עם הומור ואכפתיות. ללא כל התנשאות.

לעומת ההתנהלות הזו, שר הבריאות, שהתגלה שזלזל בנהלים (רכב על אופני הרים כשכולם התבקשו לא לעשות זאת), זכה לביקורת גורפת, הגיש את התפטרותו (שנדחתה על ידי ראשת הממשלה), ננזף ונלקח ממנו חלק מסמכויותיו, וכל הפרשנים צפו שזה אות הסיום לקריירה הפוליטית שלו. מיותר לציין שהוא התנצל ללא סוף ואמר שהתנהג כמו אידיוט. גם חבר פרלמנט מהאופוזיציה חרג מהכללים בצורה הרבה יותר בוטה, אבל כלפיו הביקורת לא היתה כל כך נחרצת. גם בניו זילנד הציפיות מחברי פרלמנט מהשמאל גבוהות הרבה יותר מאשר מאלה מהימין.

אני חושבת שבדומה לישראל, ובשונה ממדינות רבות (ובעיני לא לגמרי טובות), הממשלה הבהירה לאזרחים והאזרחיות ששלומם/ן ובריאותם/ן עומדים מעל הכל, ואפילו מעל האינטרסים הכלכליים והפוליטיים. אבל היה הבדל קטן אך משמעותי באופן שבו המסר הזה הועבר והוא האמפטיה והחמלה בה הוא נאמר. אפשר לראות את רוח הדברים בשלט הזה שתלוי בכל מקום, ובכלל זה בספריה העירונית (שסוף סוף נפתחה!).

אותה רוח אנושית הרשימה אותנו מאוד גם בתגובה הציבורית שהנהיגה ראשת הממשלה לאחר אירוע הטרור במסגד בקרייסטצ'רץ' בשנה שעברה, עליו כתבתי כאן. זה הבדל קטן ודק, אבל הוא משמעותי ביותר ומייצר תחושת שותפות ואחדות – חוויה שמעולם לא חוויתי מצד איזושהי הנהגה פוליטית במקום אחר.

בעקבות המשבר, מפלגת הלייבור בראשות ראשת הממשלה התחזקה מאוד, ומנהיג האופוזיציה מהמפלגה הלאומית השמרנית, שהרשים רבים כאן בטיפשות שלו בתקופת המשבר הנוכחית, הוחלף על ידי מועמד חדש, שאמר מייד שכוונתו כראש אופוזיציה אינה להתנגח בקואליציה, כי זו סוג של פוליטיקה די נחותה. ימים יגידו מה תהיה האלטרנטיבה שהוא יציע למנהיגות הנוכחית, אם כי הציפיות, כאמור, נמוכות.

בתוך כל הימים האלה למדתי גם אני כמה דברים על מנהיגות ועל הקשר בין מנהיגות פוליטית ומדינית לבין האזרחים/יות – תושבים/ות. כרקע לתובנות האלה, אספר בקצרה שבתוך סערת המגפה, ומתוך היבריס די לא צפוי, כתבתי מכתב עם רעיונות והצעות לראשת הממשלה. לא ציפיתי כמובן להתייחסות כלשהי, אבל חשבתי שגם לא יזיק לשלוח את המכתב. להפתעתי, לאחר כשבוע קיבלתי מכתב תשובה מפורט שנכתב בשמה על ידי אחד השרים (באופן אישי! – טוב, כנראה על ידי אחד העוזרים שלו), ובו התייחסות עניינית ורצינית לכל אחד מהנושאים וההצעות שהעליתי. מתוך כך עלו בי כמה מחשבות לגבי מהי הנהגה טובה שאכפת לה באמת מהאזרחים/ות שתחת חסותה, אבל חשוב מזה – שאותם היא משרתת.

אז קודם כל חשבתי על כך שמנהיגים/ות אינם/ן יודעים/ות הכל, והם זקוקים לנו האזרחים/יות בהכוונה, במתן עצות ובשיתוף במחשבות שלנו. וגם שעלינו להיות שותפים בלספק את כל אלה יותר מאשר בהצבעה בקלפי פעם בכמה שנים.

אבל גם הבנתי שמנהיגים/ות הם/ן בני אדם ורבים/ות מהם/ן חושבים/ות שהם/ן עושים/ות את הדבר הטוב ביותר עבור המטרה שבה הם/ן מאמינים/ות אבל לפעמים הן קצת זקוקים/ות לעצה טובה.

אבל אולי הדבר החשוב ביותר שהבנתי, הוא שצריך לדעת להודות למנהיגים/ות ולתמוך בהם/ן כשהם/ן טובים/ן ומסורים/ות.

וכך נראית מנהיגה (אמיתית) בטרנינג

התמונה מכאן: https://www.fijivillage.com/news/Jacinda-Ardern-praised-after-impromptu-Facebook-Live-session-on-COVID-19-lockdown-5xf48r/

כבר עם תחילת התפשטות המגפה הבנתי שיש כאן מקור בלתי נדלה לתוכנית לימודים רב-תחומית מלאה, שכוללת התמחות באפידמיולוגיה, ביולוגיה, רפואה, בריאות הציבור, מתמטיקה, פוליטיקה השוואתית, פסיכולוגיה, כלכלה, איכות הסביבה ומה לא. לשמחתי, כל זה הסתדר טוב מאוד עם העניין הרב של הבנות בגיאוגרפיה ובארצות. הבנות הבינו שיש כאן אפשרות נדירה ללמוד מה קורה בכל ארץ, ואיך ההנהגה מגיבה למצב. איכשהו הצלחתי להבהיר שגם אם יש נשיא מטופש למדינה שהיא פדרציה, למדינות שבתוכה יש עדיין אפשרות לפעולה עצמאית אם המנהיגים/ות שלהן ירצו מספיק. כך הצלחנו ליצור מסר קצת פחות שחור-לבן כלפי השכנה הגדולה שלנו מעבר לאוקיינוס השקט.

ולסיום, כמה תמונות של סוף הסתו שהיה יפה בצורה בלתי רגילה השנה

פוסט זה פורסם בקטגוריה ניו זילנד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אבוקה פנימית

  1. נילי סגל הגיב:

    מקסים כרגיל! מתגעגעים. אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s