קיץ

לפני שאתחיל לכתוב עלינו, ועל איך שאנחנו חווים בינתיים את הקיץ הזה בניו-זילנד, חשוב לי לכתוב שאני יודעת שהמצב בארץ (וביתר העולם) מאוד קשה בימים האלה – שהמגפה שוחקת, מעייפת ומייאשת, ושההשלכות שלה רבות, מורכבות ומדאיגות.

אני חושבת שקשה לנו להבין בדיוק מה קורה מהמרחק והמציאות השונה שאנחנו נמצאים בה, אבל אני חושבת שאני מבינה קצת מכל מי שאני מדברת איתו ואיתה.

דני סיפר שדיבר לפני כמה ימים עם אוניברסיטה שהוא עובד איתה בטורונטו, והבין שהם עובדים מהבית מאז מרץ. זה רק המחיש לנו כמה אנחנו מנותקים כאן ממה שקורה בעולם.

לצערנו, המגפה פגעה גם באביה של חברה יקרה שלנו, שנפטר ממנה ביום שישי האחרון בבית החולים ברמאללה.

כך שמאחורי המספרים והמידע שמגיע אלינו יש א/נשים אמיתיים והתמודדות מאוד קשה שאנחנו ערים לה, גם אם לא לגמרי מבינים אותה.

************

ובאקט של אסקפיזם מתבקש, אספר קצת על אודותנו בימים אלה

אחד הדברים שהכי מאתגרים ניו זילנדי/ית ממוצע/ת הוא קונפליקט. כן, אני יודעת, זה לא אידאלי למצב העסקים של דני, אבל ניו זילנדים יעשו כל דבר כדי שלא, חלילה, לפגוע במישהו/י או ליצור מצב של חוסר הסכמה, חילוקי דעות או אי נעימות.

וכך, יכול להיווצר מצב שאדם (או אישה) מן הישוב, נגיד יהודי/ה, עובדת תקופה ארוכה בצוות, ורק בארוחת סוף השנה, ממש רגע לפני שכולם יוצאים לחודשיים של חופשה, אחרי (כנראה) שעות של הכנה, ניסוח ומחשבה מראש, אחת הסועדים/ות תרהיב באופן נועז (אם כי מתוכנן היטב מראש) לשאול שאלה בסגנון "האם את חוגגת את חג המולד?", תוך כדי שאגלי זיעה מבצבצים על מצחה, ופעימות הלב שלה מאיצות באופן מדאיג.

אחרי התשובה, והרגע שיירשם כנראה כאחד המשמעותיים עבורה בשנה שחלפה, ויהווה נושא שיחה מרכזי סביב שולחן חג המולד המשפחתי, אפשר להמשיך כרגיל בענייני היום.

נראה שלמרות שאנחנו לא חוגגים את חג המולד, הבנות (ודמויות המשחק שלהן) קלטו משהו מרוח הקריסמיסיאדה, ואלה השלטים שנתלו ברחבי הבית.

אה, וגם מעל החנוכיה

אגב קונפליקטים והימנעות מהם, וגם ההבטחה שלי לשתף את הקוראות לשתף גם בצדדים הלא לגמרי זוהרים של החינוך הביתי, סיימתי עכשיו לקרוא ספר מרתק על המשמעות של קונפליקטים ביצירת האמון שלנו בעולם.

המחברים מתבססים על ניסוי מפורסם במהלכו אמהות מתבקשות לשמור על פנים קפואות במהלך שתי דקות במסגרת האינטראקציה שלהן עם התינוק/ת שלה/ן. מה שקורה בשתי הדקות האלה הוא שהתינוק/ת מתאמצת בכל דרך אפשרית ליצור קשר עם האם, ולתקן את הנתק בינהם. אחרי שתי דקות האם חוזרת להיות עצמה, והתינוק/ת חוזרת להיות רגועה ושמחה.

הספר כולו סובב סביב הרעיון שבחיים נתקלים בהמון חיכוכים, פשוט כי אנחנו בני אדם. אני חושבת שהנתון שהמחברים הצביעו עליו בניתוח של היחסים היומיומיים בין אמהות לילדיהן היה 30% של זמן הרמוני, לעומת 70% של זמן של חוסר חיבור או דיס-הרמוניה. הרעיון, אם כך, הוא לא לנסות בכל מצב להימנע מקונפליקטים, אלא להיפך – לאפשר לעצמנו להיות בתוך חוסר הסדר או הכאוס שמריבות מעוררות, כדי ללמוד איך להתפייס, ומתוך כך להתפתח ולגדול.

בסך הכל הרעיונות בספר משכנעים ומעניינים מאוד וכאן יש ראיון מרתק עם המחבר.

אגב, למי שתאזין לראיון – המראיינת הזו פשוט נפלאה – יש לה שלוש שעות של תוכנית בוקר כל יום במקבילה המקומית של רשב ב', רק שיש לה הכי הרבה סבלנות בעולם, והיא חריפה מאד ומבינה בהמון תחומים. כך למשל, אפשר לשמוע אצלה בתכנית, סתם כך ביום רגיל, בשעת האזנת השיא, ראיון של חצי שעה (!) עם מעט מאוד הפרעות מצידה, עם חוקר שיטות חקלאות מאוריות מסורתיות.

**********

השנה תכננו לצאת לחופשה שהמטרה העיקרית שלה היתה לנוח. כמה ימים לפני שתכננו להזמין מקום באתר קמפינג, חברה הציעה לנו את בית החופשה שלה בכפר קטן ודי נידח בדרום האי שלנו.

כך זה נראה מלמעלה.

מזג האוויר באיזור כל כך הפכפך, שתוך שעה הוא יכול להשתנות מכך:

לכך:

קצת כמו ביקור אצל אופטיקאי/ת…

הנדירות של מזג אוויר שמשי גורמת להעריך אותו במיוחד ואני לא יודעת אם אתם/ן מכירים/ות את הטיפוס – יש אנשים שכמעט אף פעם לא מחייכים אבל כשזה כבר קורה, החדר כולו מתמלא באור או במלים של ג'ון לה קארה זצ"ל, כשהוא מחייך אתם מרגישים קצת קרובים יותר לאלוהים. אז כך גם האי הדרומי.

בימים הסגריריים של החופשה בילינו את הזמן בבית של החברה, שהיתרון הגדול שלו היה ניתוק מוחלט מרשת אינטרנט – שזה סטארט אפ שתמיד נשמע טוב בתיאוריה אבל הוא הרבה יותר מוצלח במציאות. ממש לא הפריע לנו לא לדעת שיש סוג חדש של נגיף הקורונה או שמכונית התפוצצה במינסוטה…

הניתוק הזה השאיר הרבה מאוד זמן לקרוא, לשחק, לצייר ולהנות מהשלווה.

וממה שיש לבית להציע –

בית בובות

עם מיניאטורות מקסימות

מוזיקה

אוסף ספרים מעולה, כולל מדריך שימושי לנימוסין והליכות

והמון פאזלים

אני ניצלתי את הזמן להכין חומרי לימוד ליסמין.

וגם לקרוא את מומו , של מיכאל אנדה שמזמן רציתי לקרוא.

הספר הזה מרתק ונפלא, ומזכיר לנו את ערכו של הזמן המוקצב לנו בחיים האלה ומה אנחנו בוחרים/ות לעשות איתו, או לחילופין, על הנכונות שלנו למכור אותו או לשעבד אותו לכל מיני דברים שלא בהכרח ממלאים אותנו.

זה גרם לי לחשוב על רוב הדברים שאני עושה ושלכאורה הם חסרי כל תועלת או תוחלת – כמו לאפות בעצמי לחם, לגדל את הירקות של עצמנו, לצייר כרטיסי ברכה במקום לקנות וכו' וכו'. מנקודת מבט תועלתנית, כל הדברים האלה שכל כך ממלאים אותי באושר, הם לא מאוד יעילים. הרי הרבה יותר זול ומהיר לקנות כרטיס ברכה מוכן, או ירקות ולחם, אבל האושר עבורי בעשייה של כל זה בעצמי לא נמדד בזמן או בכסף.

יסמין העירה בהקשר הזה שלא היה בבית החופשה שעון קיר. בעלת הבית צחקה כשאמרתי את זה, והסבירה שזה לא מכוון. אבל אני חשבתי שזה מאוד מתאים.

אגב, נראה לי שבכפר הזה חיה לפחות מישהי אחת שגם עסוקה בדברים לא מאוד רווחיים – והחלום שלי הוא להגיע לאפשרות לעשות דבר כזה בכניסה לבית שלנו –

וזה מה שהיה למקום להציע בימים בהירים –

עצי Rata בני למעלה מ-1000 שנה, שצומחים בסביבות חג המולד

ושכיף לטפס עליהם

שם הכפר במאורית הוא Papatowai, והמשמעות היא "המקום בו היער נפגש עם הים", ואכן, כך נראה היער בקצה הרחוב

והנוף במעלה היער

בקיצור. היה יפה.

יפה מאוד אפילו

וכשחזרנו מהחופשה בילנו את חג המולד בבית הסופר-מקושט של החברים שלנו

ולסיום אני רוצה לשתף בשיר מקסים, ששמעתי לא מזמן של המשורר הסיני לאו טסה ששמעתי בנאום הפרישה של המנחה של דני מעבודתו, ושהגיע לי בדיוק בזמן (התרגום מכאן).

"יש לי שלושה דברים ללמד:

פשטות, סבלנות, וחמלה.

שלושת אלו הינם האוצרות הגדולים שלך.

היה פשוט במעשיך ומחשבתך,

ותחזור למקור תחילת הדברים.

היה סבלני עם אויביך כמו עם חבריך,

ותקבל את דרכם של דברים.

סלח וחמול לעצמך

וכך תוכל להשלים עם כל היצורים בעולם".

שנה אזרחית טובה!!

פוסט זה פורסם בקטגוריה טבע, ניו זילנד, ספרים מומלצים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על קיץ

  1. Naama Orbach הגיב:

    נפלא קרן, כיף לראות התנהלות נורמלית בלי קורונה ונופים יפהפיים. לגבי מריבות וקונפליקטים, אמנם אצלכם בבית יש מומחה לפיתרונות וגישורים, אבל אולי יעניין אותך לשמוע פרק בפודקאסט שאני אוהבת ועוסק באיך מריבות יכולות לעזור לנו לגדול:
    https://www.bismut-yifrah.co.il/post/s1-e39

  2. נילי סגל הגיב:

    קרן, מקסים ומעורר קינאה לחיים אחרים…

  3. נילי הגיב:

    מקסים כהרגןך בקודש!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s