כל מה שרצית לדעת על חינוך ביתי ולא העזת לשאול

בדיוק בזמן הזה של השנה הניו זילנדים, שחזרו לא מכבר מחופשת הקיץ הממושכת שלהם, מתארגנים לשנת הלימודים בבתי הספר. 

אנחנו מתחילות את השנה השלישית של החינוך הביתי. בינתיים בניו-זילנד, הרבה בגלל הגבלות הקורונה בבתי הספר, ישנה עליה חדה במספר המצטרפים/ות לחינוך הביתי. אם בכל השנה שבין אמצע 2020 ו-2021 הצטרפו 557 תלמידים/ות חדשים, הרי שבחודש נובמבר 2021 לבדו, הצטרפו קרוב ל-900 (!) נוספים. 

באופן כללי, זה משהו שיותר מקובל כאן. לא מעט א/נשים שאנחנו מספרים להם שאנחנו מחנכים את הבנות בבית, מספרים שהם בעצמם למדו בבית. 

מה שהתחיל כעוד רעיון שלא חשבתי עליו עד הסוף בשעתו, מסתבר כסידור די מוצלח עבור המשפחה שלנו. כרקע, אסביר שתמרי בחינוך ביתי כבר מתחילת כיתה ה', ועכשיו מתחילה את כיתה ז', ויסמין מכיתה ב' ומתחילה ללמוד בכיתה ד'. 

שואלים אותי די הרבה על החינוך הביתי. אולי זה בגלל שאני מצליחה ליצור את הרושם של אישה שמנסה לא לעשות יותר מידי שטויות עם החיים שלה. לכן, למרות שכבר עסקתי בנושא לא מעט בהקשרים שונים כאן, החלטתי לשתף בצורה מסודרת באיך העניין הזה עובד אצלנו, ולענות על כל מיני שאלות שאני נתקלת בהן:  

איך אתם/ן יודעים/ות מתי להתחיל את שנת הלימודים החדשה? 

זה באמת לא לגמרי ברור, ובהתחלה לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם חופשות בתי הספר והאם לדבוק בהן, או להמשיך ללמד באותה התקופה. 

מאחר שאנחנו לומדות רק שלושה בקרים בשבוע, הבנתי שאנחנו לא לגמרי חייבות חופשה גדולה של 6 שבועות בקיץ, ועוד שבועיים במעבר בין הרבעונים של השנה. כך שפרט לחופשת הקיץ  המשפחתית שלנו, דני היה המורה המחליף במשך שבועיים בקיץ, ואז לבנות היה שבוע שלם של חופש – שהן מאוד העריכו – וחזרנו שוב ללמוד. 

כדי לסמן מעבר בין כיתות, הכנתי השנה בפעם הראשונה תעודות. 

קצת התלבטתי איך לעשות את זה – לא ממש התחשק לי לתת מספיק בקושי בחינוך גופני, או לחילופין לציין לשבח את רמת הסדר והניקיון. ולכן, החלטתי לחלק את התעודה לארבעה תחומים שמדברים אלי ושחשוב לי שהבנות יעריכו במהלך חייהן כחשובים – גוף, נפש, רוח, וחשיבה. זה היה די כיף לכתוב – כי זה איפשר לי לראות את ה"תלמיד/ה" כמכלול, וגם להצביע התפתחויות שהיו השנה ועל דברים שאפשר להתחזק בהם.  

איך אתם/ן יודעים/ות מה תוכנית הלימודים, ומאין יש לכם/ן חומרי לימוד? 

מנהלת בית הספר הקודם של הבנות היתה ממש מקסימה, ושיתפה אותנו בתוכנית הלימודים הכללית של בית הספר. זה עוזר לי לדעת מה לומדים בכל שנה ואילו חומרים להתחיל לחפש.

בהתחלה התלבטתי אם לקנות תוכנית לימודים מוכנה – כזו שתסביר ממש מה לעשות בכל שיעור ובכל תחום, באופן שרק צריך לבוא ולעבוד ביחד על התוכנית. ואפילו קניתי חלק של תוכנית לימודים בחשבון לכיתה ב', אבל ראיתי שזה לא לגמרי מתאים למה שאני מחפשת. 

אני בטוחה שיש תוכניות מעולות אבל הן יקרות, ולא ממש התחשק לי להעמיק בזה ולחפש, אז החלטתי לבנות לעצמנו תוכנית. זה די נחמד ומאפשר גמישות שמתאימה לנו גם מבחינת תחומי העניין, וגם מבחינת האפשרות שלנו לשלב חומרי לימוד בעברית ותכנים מהתרבות שלנו. 

כשאנחנו לומדים על נושא מסוים, אני תמיד מחפשת ספר או שני ספרי יסוד, ומשלימה בספרים מהספריה. 

למרבה המזל, הספריה העירונית בדנידין מדהימה, ויש שם כמעט את כל מה שאני צריכה, ובנוסף אפשר גם להמליץ על ספרים להרחבת אוסף הספרייה, ובמקרים רבים הם נרכשים. 

אבל, כן השקעתי וקניתי ספרים מיוחדים, שמלמדים יכולות כמו רישום צורה, דקדוק, ציור או יסודות בחשבון וגיאומטריה. 

רוב הלימודים בחינוך האנתרופוסופי מבוססים על סיפורים. לכן מספיקים כמה ספרים טובים בכל מיני נושאים כדי לכסות את החומר ולהם להוסיף עבודות, פעילויות, אמנות, מוזיקה, שירה, תנועה ולמעשה כל מה שמתחשק. 

פרט לספרים ולאינספור מקורות אינטרנטיים, וקבוצות של (בדר"כ) אמהות בחינוך ביתי אנתרופוסופי, אני חייבת לציין שאחד המקורות (המפתיעים!) שלי לחומרי לימוד בעברית באים מהחינוך הממלכתי דתי. אני מאוד אוהבת סיפורים של "כה עשו חכמינו". גם בזרמים הקצת יותר חרדיים שמחתי לגלות תכנים שהם טיפה יותר רכים, ואולי פחות אנליטיים, כמו שחיפשתי עבור הבנות. 

איך מתכננים את שנת הלימודים? 

אני חושבת שזה אולי האתגר הגדול ביותר שלי עדיין ולכן, לא במקרה אנחנו קצת מאחור בתכנית הלימודים. 

בכלל, אני חושבת שלקח לי אולי שנה וחצי כדי להבין איך לתכנן וללמד. 

בקיץ – בזמן שדני הוא המורה המחליף שמכסה את כל תחומי המדעים והפיזיקה שאין לי מושג בהם – אני מסתכלת על  תכנית הלימודים של בית הספר, רואה מה מתוכנן לנו לשנה הקרובה ומה אני עוד צריכה להשלים מהשנה/תיים הקודמות, ומחלקת את החומרים באופן סכמטי למספר השבועות שנרצה להקדיש לכל דבר. 

מכיוון שלפעמים נושא אחד מאוד מושך אותנו, אנחנו יכולות למצוא את עצמנו לומדות עליו במשך הרבה מאוד זמן – כמו למשל חצי שנה שהקדשנו ליוון העתיקה, ולפחות שלושה חודשים שמוקדשים לבוטניקה. אני מניחה שאם זה היה תלוי בי, היינו לומדות את האחרון עד סוף התיכון. 

בהתחלה זה היה מאוד מציף כי זה נראה כמו המון עבודה, אבל לאט לאט דברים נבנו, והיום יש לי כבר קצת ביטחון שאנחנו פחות או יותר יודעות מה אנחנו עושות, ובעיקר נהנות. 

פרט לתוכנית הלימודים, יש עוד כמה עוגנים שעוזרים לנו במהלך השנה – למשל, עונות השנה והחגים נותנים משמעות למחזוריות הזמן וסביבם גם יש הרבה פעילויות, שירים ויצירה. 

כך למשל נראו העששיות שהכנו לחגיגת החורף בשנה שעברה. עשינו תהלוכה קטנה ברחובות מילטון (הקודרים והשוממים) ושרנו שירי חורף. זה היה מאוד נחמד. אם יהיו לי השנה אנרגיה וקצת אומץ, אולי אנסה לארגן משהו קצת יותר ממוסד ביישוב. 

איך תעמדו בקצב של תוכנית הלימודים? 

אני חושבת שאני משתדלת לא לתת לזה להטריד אותי יותר מדי, כי זה משהו כשקצת קשה להכיל אותו מרוב שהפרויקט הזה גדול. קשה לי לנבא איך הדברים ייתפתחו במציאות ומה יהיו הרצונות של הבנות ושלי ככל שהן תגדלנה. בנימה אישית, אני מוצאת שהבעת דאגה של א/נשים לגבי קצב התקדמות הילדים/ות בלימודים, מבטאת חוויה אישית של חוסר ביטחון ביכולות הלמידה, יותר מאשר ביקורת כלפי תוכנית הלימודים. לדוגמא, בבתי ספר אנתרופוסופיים, נהוג להתחיל את כיתה א' רק בגיל 7. בניו זילנד, בחינוך הכללי, לעומת זאת, עולים לכיתה א' ביום ההולדת החמישי, גם אם הוא חל שבועיים לפני סוף שנת הלימודים. מעניין לראות איך הורים לילדים/ות בגן האנתרופוסופי מתייסרים עקב ההשוואה בין הילדים/ות שלהם/ן שעדיין משחקים/ות בארגז החול בגיל 6 וחצי, ובין הילדים/ות של חברים/ות וקרובי משפחה שכבר קוראים/ות וכותבים/ות. 

ממה שאני למדה עד כה, אני רואה שהרבה מהלמידה של ילדים/ות היא ממש מהחיים עצמם, ולכן, אני משתדלת שלא לדאוג יותר מידי מתכני הלימודים ומ"כמה אנחנו מספיקות". למשל, השבוע המחברת של יסמין התפרקה, ומצאנו את עצמנו תופרות ומתקנות אותה במשך רוב זמן השיעור. וזה הזכיר לי שבאמת מה שחשוב הוא לא רק תכני הלימוד והיופי שאפשר לתת ולחשוף ילדים/ות אליהם, אלא גם ה"איך" – התהליכים שקורים תוך כדי ומלווים את הלמידה. 

מה עם תעודת בגרות? 

אני ממש לא יודעת, אבל יש כמה אפשרויות שחשבתי עליהן. 

באופן אישי, אני חושבת שאם הייתי חוזרת חזרה ללימודים שלי בכיתה י', הייתי מעדיפה ללמוד בעצמי לבגרויות במקום ללכת לבית הספר, ולעבוד ביתר הזמן. או לחילופין, לקחת קורסים באוניברסיטה הפתוחה וללמוד לתואר ראשון, או לעשות הכשרה מקצועית. 

אפשרות נוספת שקיימת בניו-זילנד, ואני לא בטוחה שבישראל, היא לימודי תעודה ברמה שמקבילה לתעודת בגרות, אבל בתחום מסוים כמו למשל, עסקים, מחשבים או תיירות. משם אפשר להמשיך ולהתקדם בסולם האקדמי לאן שרוצים. 

אולי הכל נובע מהתסביכים שלך? הקושי שלך לשחרר או מחוויות שליליות שאת חווית? 

ברור שלכל הדברים האלה יש איזו שהיא השפעה. אני מאוד אוהבת ללמוד, אבל מאוד לא נהניתי ללמוד בתיכון. למרות חברות נפש שהולכות איתי מאז, באופן כללי לא נהניתי שם מבחינה חברתית, ומבחינת האווירה הכללית. ביחס לכמות הזמן שביליתי שם, מצאתי מעט מדי גירויים אינטלקטואליים ועידוד ליצירתיות. היו לי מעט "מורים/ות לחיים" שעד היום אני מעריכה וזוכרת, אבל הם בהחלט לא היו הרוב, למרות שאני זוכרת שלרובם/ן היו כוונות טובות. 

והגרוע מכל – אני ממש לא בנויה להתחיל את היום מוקדם. 

לא מזמן קראתי את הספר המרתק הזה על שינה ולמדתי שמחזור השינה הביולוגי של מתבגרים/ות שונה משל מבוגרים/ות וילדים/ות. מתבגרים/ות נהיים עייפים מאוחר יותר – ולכן נוטים/ות ללכת לישון ולהרדם בשעה יותר מאוחרת אפילו ממבוגרים/ות. כתוצאה מכך הם קמים/ות מאוחר בבוקר ולמעשה ממש זקוקים/ות לשעות השינה האלה. המחבר עצמו הביע צער על כך שמערכות החינוך מתחילות את יום הלימודים באופן שלא מתאים לגיל הזה. 

שמחתי שלפחות בעניין הזה לנטייה שלי לישון עד מאוחר יש הצדקה מחקרית, למרות שאני כבר מזמן לא מתבגרת. ללא שום צל של ספק, מרבית התגובות המקנאות שאני מקבלת נוגעות לכך שהבקרים שלנו הם רגועים ויש לנו זמן לשבת ולאכול ארוחת בוקר עם הבנות בפיג'מה ללא צורך לזרז אותן להתארגן ולצאת לדרך.

כמה פעמים בשבוע אתן לומדות? 

אנחנו לומדות שלושה בקרים בשבוע, ונוסעות עוד יום אחד לעיר לשיעורים וחוגים.

ביתר הזמן אני עובדת, והבנות משחקות-קוראות-כותבות ובקיצור – עסוקות בעניינים שלהן. 

בהתחלה היה מאוד קשה לי ליצור את המסגרת הנחוצה. הרגשתי הרבה לחץ והמון משקל שמונח על כתפיי – כי כל מה יקרה או לא יקרה תלוי בי. 

ואז למדתי מהפודקאסט המצוין הזה להרפות ולבנות את הדברים לאט לאט. הכנתי לנו לוח שמסביר מה התוכנית השבועית הכללית שלנו כדי שיהווה עוגן לכל מיני בקרים של חוסר תיאום ובלאגן. 

בעיקר למדתי שמה שחשוב הוא יצירת שגרה. ברגע שלכולנו ברור וידוע מראש מתי אנחנו לומדות, מי התלמידה הראשונה, שהיום מתחיל בטיול בוקר ומה קורה בתחילתו של כל שיעור, יש הרבה פחות מאמץ, פחות ויכוחים והתעקשויות והדברים זורמים ומהנים. כמובן שיש גם ימים אחרים שבהם יותר קשה להניע את הבנות (או אותי), וגם את זה צריך לקבל. 

איך נראה היום שלכן? 

היום שלנו, כמו השבוע והשנה, בנוי גם הוא מכל מיני עוגנים שעוזרים להחזיק את הדברים ביחד, ונותנים ודאות. אחרי ארוחת בוקר, אנחנו יוצאות לטיול בוקר קטן, אחר כך יש שיעור לבת אחת, ואז לשנייה. ואחרי ארוחת הצהריים הבנות חופשיות לנפשן (וגם אני!). 

עוד דבר שלמדתי, גם מההאזנה לפודאקסט שציינתי, הוא שצריך להוסיף דברים לאט לאט. בהתחלה הייתי מגיעה עם תוכנית ליום שלם, ואז מתאכזבת אם הבנות לא היו בעניין. אבל אז הפעלתי את השיטה של "למצוא משהו שעובד, ואז להוסיף לו", כלומר מספיק לעשות שיעור קצר שישאיר אצלנו חוויה חיובית. לאחר שנוצרת שגרה ברורה ויציבה, אפשר להתחיל ולהוסיף אליה עוד פעילויות בשיטת המדרון החלקלק. 

למשל, רק לאחרונה התחלתי להוסיף לשיעורים שירה ונגינה מהאתר המעולה הזה. הייתי רוצה בהמשך להוסיף יותר דרמה, תנועה ומלאכת יד. נראה איך זה ילך…

האם את מלמדת את שתי הבנות יחד? 

בהתחלה ניסינו ללמוד שלושתנו ביחד. היו בזה מימדים מאוד נחמדים של דינמיקה בין הבנות, ועזרה שלהן אחת לשניה. אבל אחרי זמן קצר הבנתי שמבחינה התפתחותית זה דורש מיסמין למתוח את עצמה יותר מידי ולהתאמץ, וללמוד חומרים שהיא אולי עדיין לא בשלה אליהם "רוחנית" ונפשית. ומתמרי זה דורש להתאים את עצמה לאחותה הצעירה. זה עורר מריבות, ויכוחים וחוסר שמחה כללית, אז התפצלנו לשני שיעורים – אחד לכל ילדה. 

תחזרי על כל החומרים עוד פעם עם יסמין? 

כן. ואני שמחה ומתרגשת על כך. ברגע שקלטתי שזה מה שהולך לקרות, ניסיתי להיות טיפה יותר מסודרת באיך שאני מארגנת את תכני הלימוד בכל תחום, כדי להקל על עצמי בעוד שנתיים. התחלתי גם לכתוב אילו ספרים הוצאתי מהספריה, אילו פעילויות היו מוצלחות, ואם יש משהו שאני לא מספיקה לעשות עם תמרי או לא מסיימת כמו שרציתי, תמיד תהיה הזדמנות להשלים עם יסמין, וזה נחמד. 

איך את מתכננת את השיעורים?

בכל סוף שבוע אני מכינה את השיעורים לשלושת ימי הלימודים שלנו 

יש לי מחברת שבצד אחד אני מכינה בה את השיעורים של תמרי 

ובצד השני את השיעורים של יסמין

מהפרק הזה בפודקאסט של מורה בבית ספר אנתרופוסופי למדתי שהאסתטיקה במחברת שאני מתכננת בה מאוד חשובה, ומאז אני משתדלת שהדברים יהיו פחות או יותר מסודרים ונעימים לעין, כי ככה יותר נעים לי לעבוד. 

את מלמדת הכל בעצמך? 

כמעט הכל. דני מלמד "תגבור" במתמטיקה, מדעים וטניס בקיץ, נגרות את יסמין, ואת תמרי אמנות לחימה וריצה. 

המורות לנגינה מלמדות נגינה ושירה, והבנות גם למדו שחייה. 

ההורים של דני מלמדים את תמרי ליטאית דרך המחשב. 

וכל היתר – אני. 

מה עם חברה? 

זו נקודה לא פשוטה, בעיקר מאז שעברנו למילטון. 

הבנות חברות טובות מאוד בינן לבין עצמן. לתמרי יש כמה חברות מבית הספר בעיר, שגם באות לבקר אותה כאן, אבל בינתיים עוד לא התחברנו עם ילדים/ות מקומיים/ות. לצערי כעיירה קטנה וכפרית, אין במילטון חוגים אחר הצהריים, ולכן אין כל כך אפשרות להכיר ילדים/ות בדרך הזו. אני מקווה שלאט לאט נתאקלם וזה ישתנה. 

מה עם מתמטיקה ומדעים? 

לא יודעת למה הרבה א/נשים טרודים/ות דווקא מהנושא הזה. בעיני, המחסור בא/נשים טובים גדול יותר מהמחסור במהנדסים/ות. אבל כדי לא להתחמק מהעניין, אני מודה שזה לא הצד החזק שלי. דני לקח על עצמו להניח את היסודות ואני מניחה שאם אחת הבנות או שתיהן יחליטו ללמוד את זה בצורה מסודרת, נעשה מיקור חוץ של העניין או שנעזר בתוכנית לימודים ייעודית. 

באיזו שפה אתן לומדות? 

עברית היא שפת הבית שלנו, ומכאן גם שפת ההוראה והלימוד. 

אני מתאמנת עם הבנות על קריאה וכתיבה בעברית, וזה לא קל כי האנגלית שלהן בכל זאת הרבה יותר טובה בכל מה שקשור לקריאה ולכתיבה. אבל עברית היא השפה שלנו, התרבות, והזהות וברור לנו שזו מתנה שאנחנו רוצים לתת לבנות. במאמר מוסגר נאמר שמאוד מרשים כאן את הא/נשים שאנחנו יכולים/ות לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. 

לשמחתי הרבה הבנות מבינות את זה ושמחות ללמוד וממש מחכות לרגע שבו תוכלנה לקרוא ספרים בעברית. אני ממש מקווה שנצליח ומחכה לזה. בינתיים אנחנו קוראות כל יום קטעים בקול רם בעברית, ואני משתדלת שיתאימו לחומרי הלימוד שלנו. כמו למשל הספר המקסים הזה, שהיה לי בילדותי, והתאים מאוד ללמידה של יסמין ושלי על שעונים וזמן. 

וזה העמוד שהיה מועדף עלי בילדותי, ואהוב ביותר גם על יסמין 

איך הבנות עם החינוך הביתי? 

שאלתי את הבנות את השאלה הזו – 

תמרי אומרת ש"טוב" וכשאני מבקשת לפרט היא אומרת שזה "כיף ומעניין". השיעורים אמנם מפריעים לבנות במשחקים שלהן, אבל זה בסדר. תמרי לא כל כך נהנית מלימודים של חשבון או קריאה קשה בעברית, אבל כן נהנית מתכני הלימודים, רישום צורה ועבודה בצבעי מים, וגם "מהסיפורים שאמא קוראת לי". היא לא אוהבת כתיבה תמה או הכתבות. בנוסף היא אומרת,"אני לא נהנית מעבודת היד שלי – אני רוקמת קלמר שכבר הרבה מידי זמן אני עובדת עליו – אולי שלוש שנים – וכל הדוגמא היא של איקסים, ועדיין יש לי הרבה עבודה עליו". בנוסף ללימודים עם אמא, היא ממשיכה, "אני לומדת עם אבא פה-קווה (אומנות לחימה סינית), אנחנו מתאמנים בריצה, ולומדים ליטאית. אני נהנית מלמידה של ליטאית ופה-קווה, ומריצות, לפעמים. אבל אני לא מחבבת לעשות מתיחות או ספרינט". 

תמרי אומרת, שהיא קצת דואגת בשלב הזה שהקוראים/ות יחשבו שהיא לא אוהבת הרבה דברים, ולכן היא מיד מוסיפה שהיא מאוד נהנית לשחק עם אחותה. 

יסמין עונה ש"טוב, תודה". ומוסיפה: "אני הכי נהנית בדברים כמו ציורי מים, רישום צורה, סיפורי תנ"ך חשבון ועברית". 

והשאלה שאני שואלת את עצמי הכי הרבה, ואולי אחרי שנתיים קצת פחות, היא האם אני עושה מספיק בחינוך הביתי

קראתי שזו הספק העצמי השכיח ביותר אצל אמהות בחינוך ביתי, ואם יורשה לי, אני חושבת שאצל אמהות בכלל. 

מה שקצת עוזר לי זה להפריד מנטלית בין התפקיד שלי כאמא, לבין ה"עבודה" שלי כמי שמלמדת את הבנות. זה קצת מנחם לדעת שהתשובה לשאלה האם אני אמא טובה דיה נפרדת מהשאלה האם אני מורה טובה דיה לבנות שלי.

ובהקשר הזה כן חשוב לציין שאני לא לבד – יש המון קהילות ועזרה שמוצעת למי שרוצה לנסות – מקבוצות פייסבוק דרך מחלקה מיוחדת במשרד החינוך הניו זילנדי שמספקת חומרי לימוד, קישורים ואפילו תמיכה כספית שנתית (!) לכיסוי הוצאות על חומרי כתיבה, חומרי לימוד ואפילו לחשבונות ביתיים שגדולים יותר כשמבלים גם את הבקרים בבית. אני עוד צריכה לברר אם האיגוד המקצועי של המורים יהיה מוכן לקבל אותי כחברה.  

ותמונות מהלימודים שלנו לאחרונה – 

יסמין לומדת על עונות השנה

ועל משקלים ומידות (המאזניים נבנו בשיעור נגרות)

תמרי לומדת בוטניקה 

אצות

לא תמיד קל לזכור את זה בעומס החיים, אבל אני משתדלת מאוד לזכור להכיר תודה יומיומית על חיי המשפחה שהצלחנו לבנות באופן שיאפשר לבנות, לדני ולי להיות שותפים/ות וליהנות מהתהליך. 

********

אני מוסיפה כאן רשימת מקורות שאני נעזרת בה: 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על כל מה שרצית לדעת על חינוך ביתי ולא העזת לשאול

  1. נילי סגל הגיב:

    מקסים ומעניין!! על השאר דיברנו בע"פ.

  2. nili segal הגיב:

    מקסים ומעניין, כרגיל!

  3. רותם הגיב:

    נהדר ומלא בהשראה

  4. עינת הגיב:

    יואו אני מתעלפת ממך קרן ומעריצה אותך. איזו עומק ודקויות הן לומדות ממש נפלא! חזקות וברוכות!

  5. נעמה הגיב:

    מאוד מאוד מעניין לראות ממה מורכב היום שלכן, השבוע, העונה, השנה. זה גרם לי לחשוב על לקיחת האחריות על הלימוד שלהן על עצמך, בניגוד ללתת למישהו אחר שיהיה אחראי על זה, שזו הבחירה הקלה יותר (וגם יש את מי להאשים). מסכימה איתך מאוד שהעולם צריך יותר אנשים טובים וסקרנים שמחוברים לרצונות שלהם.

    • kerense הגיב:

      תודה רבה נעמה. אני מודה שלפעמים אני חושבת שהיה הרבה יותר קל לעשות לכל הדבר הזה מיקור חוץ, אבל ככה החיים שלנו התגלגלו, וכן, זו לגמרי האחריות שלי-שלנו… לפעמים זה מאוד מלחיץ, לפעמים זה ממלא באושר וסיפוק, תלוי באיזה צד קמים בבוקר (-:
      מה שכתבת גרם לי לחשוב גם על דרך הלמידה שלי – פעם חשבתי שכל דבר שאני רוצה ללמוד מצריך "קורס" – וזה נכון בדברים מסויימים. אבל, יש המון דברים שפשוט אפשר ללמוד לבד, ויש משהו מאוד מעצים בידיעה שהרבה דברים בעולם הזה מורכבים מטכניקה והרבה (מאוד) תרגול. אולי זה משהו שהייתי רוצה להנחיל לבנות שלי – לא בכל דבר צריך כשרון מיוחד, או לדעת מראש איך לעשות את הדברים – בעיקר צריך להעז להתנסות גם כשלא יודעים/ות.
      חיבוק גדול נעמה יקרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s