אביב של אחרי החגים

יו, כמה זמן שלא כתבתי…

האביב כבר כאן, מה שאומר שהימים מתחילים יחסית קרים (7 מעלות), מתחממים ל-16 מעלות (חולצה קצרה וכפכפים – יום חם  במונחים מקומיים), ואז אחר הצהריים מתחיל גשם חזק שיכול לכלול גם סופות רעמים וברקים. לשמחתי זה אידיאלי לגינה – כי יש מספיק חום לתת כוח לצמחים, ומספיק מים להרוות אותם בהמשך היום. ולכן יש המון עבודה בגינה, וכמעט כל רגע פנוי אני מבלה שם (מה שמחייב אותי לבקש מהבנות שיקראו לי הביתה,  אחרת אני בקלות שוכחת לגמרי את עצמי בחוץ), מה גם שהשקיעה עכשיו כבר עברה לתשע בערב ועוד היד נטויה.

כמו כדי להכחיש את האפשרות שנצטרך אולי לעזוב את המקום המדהים הזה שאנחנו גרים בו, אני מכינה בקצב את השתילים לקיץ. אני לא מאמינה שאי פעם אצטרך לעזוב את הגינה הזו שאני כל כך אוהבת ואת החיים האלה שמתאימים לי כמו כפפה ליד. בינתיים אני עסוקה בשתילי הברוקולי, והעברת התותים לתוך החממה. נראה לי שזו דרך טובה להתמודד עם הדאגה הזו בנוגע לעתיד.

וככה נראים השתילים הקטנים רגע לפני השתילה

IMG_4898.JPG

השנה למדתי להכין עציצי שתילה קטנים מגלילי נייר טואלט שהיתרון בהם הוא שאפשר לשתול שתילים קטנטנים ישר באדמה בתוך העציצון הקטן והוא יתפרק בהמשך לאדמה ויזין אותה. גם החלטתי ביני לביני שאני מקימה את הגינה בלי להוציא על זה כסף בכלל – לשמחתי יש לי המון זרעים שאספתי מהצמחים בשנה שעברה, ושפע של קומפוסט מלא בתולעים (רק שהתרנגולות ואני מתחרות על התולעים…)

החווה הקטנה שלנו גם היא מאוד פעילה, ואפילו התרנגולות מטילות עכשיו בקצב מסחרר

DSC_0024.JPG

הביצים שלהן ממש טובות וטעימות. כן, החלטתי שטבעונות היא לא דת, ואפשר מפעם לפעם לאכול ביצים של תרנגולות שגדלות בשמחה.

התרנגולות שלנו מאוד גדולות וכבדות, חוץ מהצעירה ביותר – קשת – שיש לה את האופי הכי קופצני ופעיל בחבורה.

IMG_5050.JPG

היא הראשונה שקופצת מחוץ ללול בבוקר, וכמובן שהראשונה שנכנסת לקופסה שבה הן מסתדרות לשינה בלילה

IMG_5111.JPG

קשת מאוד אמיצה ביחס ליתר החבורה, והרשתה לעצמה אפילו להיכנס הביתה שלוש פעמים בשבועות האחרונים ולאכול מהאוכל של דון החתול.

לצד החיונית של קשת, והלול בכלל, לצערנו בחודשיים האחרונים נפטרו שתיים מהתרנגולות שלנו – ג'ירף – שחלתה במחלה שלא ניתנת למניעה וקשורה ברטיבות, ואפרודיטה, שייתכן ונפטרה בנסיבות דומות. כך שעכשיו נוספה לנו דאגה חדשה, וכל בוקר אנחנו הולכים עם חשש מסויים לבדוק את הלול.

למרות שאני משתדלת באופן כללי לא לחשוף את הבנות שלנו יותר מידי לכמה שהעולם יכול להיות נורא ואיום, ולכך שיש בני אדם שיכולים להיות יותר גרועים מזאב ביער, או מכישוף של אל הינדי, דווקא ממוות של חיה אהובה אפשר ללמוד משהו על החיים. אני חושבת שחשוב שילדים/ות ידעו שזה חלק מהחיים, ושלמרות העצב והאבדן , תמיד יתחילו חיים חדשים, ותמיד תהיינה אפשרויות לקשרים חדשים (אה, כן, גם הדוקטורט שלי עוסק בדרכי התמודדות קוגניטיביות עם חרדת מוות).

וכך, קברנו את ג'ירף ואחר כך את אפרודיטה מתחת לאחד מעצי האקליפטוס בחצר, והסברנו לבנות שהגוף שלהן יהפוך לקומפוסט שיחזק את העץ.

כן. ככה זה קצת בחיים.

******

הבנות יצאו בינתיים לחופשת אביב מבית הספר והגן, וזה השתלב מצויין עם הפעילויות שלנו סביב החגים.

אני חושבת שבתקופה האחרונה הפעילות בקהילה היהודית כאן הגיעה אולי לרמה של ימי הזוהר של שלה במאה ה-19.

אז הוקם בית הכנסת הישן, שנראה כך:

(התמונה מכאן)

MA_I028133_TePapa_Interior-Synagogue-Dunedin_full.jpg

(התמונה מכאן)

ושהוחלף, אחרי קצת יותר ממאה שנים, בבניין החמוד והפרקטי הזה – שיש בו את כל מה שצריך בשביל קהילה – ספרי תורה מדהימים, אוירה נעימה, ומטבח מצוייד ונוח.

אחד המאפיינים של בית הכנסת הזה, שהוא הדרומי ביותר בעולם, ומורכב רובו ככולו מאתאיסטים (או כמו שדני עונה לאחרונה כשהוא נשאל האם הוא בן הדת היהודית, שהוא בן התרבות היהודית), הוא שכל אחד/ת יודע/ת לעשות דבר אחד, ורק אותו בלבד: למשל, ראש הקהילה שלנו הוא שף מקצועי, תוקע השופר שלנו הוא נגן חצוצרה בדימוס ועוד ועוד.

וכך, בחודשיים האחרונים, זכינו לארח שני חוקרים מהחוג לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית – שגילו במחסן של המוזיאון העירוני אוצר של לוחות בארמית מתקופת גלות בבל, והקריאו לנו תרגום מרגש מאוד של הלוחות, כולל של שמות היהודים הגולים שכתבו אותם. וגם במאי פולני שמפיק סרטים על יהדות פולין, ובעיקר על היהודים שגרו בעיר שלו – ביאליסטוק.

הוא הקרין לנו כמה סרטים מרתקים, שהעיקרי, והקשה ביותר לצפייה, הוא של קשישים פולנים שסיפרו על העדויות שלהם בתור תושבים שחיו ליד פסי הרכבת במהלך מלחמת העולם השניה. הקישור לסרט (16 דקות) כאן, אבל הוא ממש מצריך בטן חזקה.

בנוסף, התארחה אצלנו בחגים רבה רפורמית מארצות הברית, והתפילה היתה בהחלט שונה, והיה מעניין להיחשף לכיוונים אליהם מתפתחת היהדות הרפורמית בארצות הברית.

IMG_4626.JPG

בימים שבהם אנחנו לא עובדים בגינה, אנחנו עדיין עסוקים בהפקת הסרט מרי הלנה – המבוסס, כזכור, על הסרט צלילי המוזיקה, ומרי פופינס, אבל כולל לביאה בשם מרי הלנה בתפקיד הראשי (תמרי, כמובן).

כך למשל נראות ההכנות לצילום סצנה בהרי הגן הבוטני של נגינה ושירה בטבע (למזלי, המפיקות לא ששות לנסיעות ארוכות)

IMG_3898.JPG

IMG_3905.JPG

כשהסרט ייצא לאקרנים אעדכן.

*****

באיחור אופנתי, וסביב תחילת השנה השנייה שלי בתוך העשור החדש, תקפה אותי ההבנה של משמעות המעבר לעשור הזה. הרבה  פעמים אני אומרת לדני שאני רוצה פשוט להקפיא את הזמן. שהכל יישאר בדיוק כפי שהוא מעכשיו ולתמיד. שההורים שלנו  תמיד יישארו בריאים, שהבנות תשארנה איתנו בהרמוניה (פחות או יותר…) ככה לתמיד, שנישאר תמיד בריאים ועם הרבה כוחות.

אבל אולי חלק מההבנה שבאה עם הגיל היא שכנראה שזה בלתי אפשרי. שהחיים יזמנו עוד הרבה אתגרים, וגם עוד הרבה נחת ודברים טובים.

וכך עם הרגשות המעורבים האלה, חגגתי את יום הולדתי ה-41.

דני והבנות הכינו לי אלבום מקסים עם תמונות מילדותי ומהשנים האחרונות, תמונות של המשפחה שלי, וחברות הילדות, והמון ברכות שהוא אסף מבני משפחה וחברות ילדותי. התרגשתי מאוד!

New Doc 2017-10-17 (1)_3.jpg

ברכה מדולי הכלבה

New Doc 2017-10-17 (1)_1.jpg

תמרי היתה אחראית על האיורים והבדיחות באלבום, ושתיהן הכינו לי במתנה משחקים. נונו דמויות משחק של המשפחה שלנו

IMG_5064.JPG

ובעזרת תמרי של הלול והתרנגולות

IMG_5070.JPG

מבוכים, תווים

New Doc 2017-10-18_1.jpg

ודפי צביעה למבוגרים

New Doc 2017-10-18 (1).jpg

יאללה, אכתוב עוד בקרוב, את האמת, התגעגעתי!

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה חקלאות, יומיום | תגובה אחת

מרחיבים אופקים

התקופה האחרונה היתה כל כך עמוסה. התחייבתי לכתוב מאמר לכתב עת וזו הפעם הראשונה מאז שאני אמא שלקחתי על עצמי מחוייבות עם תאריך יעד קרוב ולחוץ, ואני לא אוהבת את זה בכלל.

אמהות יכולות ללקט ואפילו לצוד, הן יכולות לגדל את הירקות והתרנגולות שלהן בעצמן, אבל לעבוד על משהו שמצריך הגשה בזמן קצוב ולגדל ילד/ים בנחת ובסבלנות ופניות נפשית, השילוב הזה הוא ממש אבל ממש לא בשבילי.

במקביל, דני שהגיש את הדוקטורט, פונה לכל כיווני העבודה האפשריים, ואני לא עומדת בקצב. כבר עכשיו אני חברה פעילה בקבוצת הפייסבוק של הורים לילדים בחינוך ביתי במסצ'וסטס, וזה גורם לי להזניח את קבוצת המגורים בקואופרטיב האקולוגי באוהיו, שלא לדבר על בית הספר האנתרופוסופי בוולינגטון. ועם כל המשחקים על החיים הדמיוניים האפשריים  שיכולים להיות לנו, ברקע גם תמיד נמצאת האפשרות הלא בלתי סבירה שבעוד שנה או פחות אמצא את עצמי תקועה בפקק תנועה בכביש שמוביל מנצרת עילית ליקנעם…

הבנות, כנראה הרגישו את העומס הכללי בבית, ובדיוק בתקופה הזו מצאנו את עצמנו מורידים להן יום בגן ובבית הספר. נונו מתלוננת כבר תקופה שהגן "משעמם" ושהוא לא בשביל הילדים, אלא בשביל ההורים שיוכלו לעבוד. תמרי הסבירה גם היא שיש שני דברים שהיא לא אוהבת – ציידים, ושאומרים לה מה לעשות. אמנם ציידים היא לא אוהבת יותר, אבל זה שאומרים לה בבית הספר מה לעשות, זה כבר אישי וממש לא לרוחה.

וכך, הבנות עכשיו בבית כל יום רביעי, וזה בסך הכל נחמד, בהנחה שמסתדרים עם כל העומס הכללי.

סיבה אפשרית נוספת לצורך הדחוף של תמרי להיות בבית זה שהילדה שקועה כרגע כולה בהפקת ענק (שגם אנחנו מגוייסים לה, ובפרט אחותה, שעובדת בפרך מאור ראשון) – הפקת הסרט "מרי הלנה".

בפוסט הקודם סיפרתי על כמה תמרי נלהבה עד אין קץ מהצפייה בסרט ובהצגה של מרי פופינס, ושהילדה כתבה גירסה משל עצמה שמבוססת על הסיפור, שהגיבורה שלה היא לביאה.

היא הכינה לעצמה תלבושת מתאימה

IMG_3325.JPG

לוח זמנים מפורט של ההפקה, ודף עם הוראות שמסבירות איך אני, הצלמת ועורכת הוידאו, אמורה לדאוג לחלק מהאפקטים כשאני מעבירה את הצילומים למחשב, ולבסוף, היא גם מאפרת את שחקני המשנה

IMG_3613.JPG

וכך גם בחופשת החורף הקצרה שיצאנו אליה לכבוד יום ההולדת של דני, עשינו לא מעט טייקים של הסרט.

לומר את האמת, אנחנו ממש נהנים. אף פעם לא שיחקתי בסרט עלילתי באורך מלא, ובטוח שלא בהפקת ענק שכזו.

חלק מההתלהבות סביב מרי פופינס קשורה, לעניות דעתי, גם בג'ולי אנדרוס, שהיא גם אהובת ליבי זה מכבר. בעקבות ההתלבהות מג'ולי אנדרוס, צפינו גם בצלילי המוזיקה. איכשהו הדחקתי עמוק עמוק את החלק האחרון בסרט, שבו מכוון נער במדי הרייך השלישי אקדח כלפי אבי המשפחה. כמעט והתעלפתי כשצפינו בזה ארבעתנו.

ממש לא מומלץ לצפיה למשפחה יהודית בגולה. או בכלל.

הסרט העלה לא מעט שיחות על מלחמת העולם, ולמה גרמניה חשבה שהיא הכי טובה ורצתה להשתלט על העולם. מה אני אגיד, טוב שיש עוד זמן עד שנחשוף עוד צדדים בנושא הזה של מלחמת העולם השניה.

אבל מלחמות עולם בצד, מה שהסעיר את תמרי לגמרי היה הקשר הרומנטי שבין מריה ואבי משפחת וון טרמפ. מאחר והוצאנו ספר על צלילי המוזיקה מהספריה, תמרי שקדה ימים ארוכים על הכנת סט של דמויות הגיבורים בסרט (מנויילנות במסקינג טייפ) ותמונות רקע לסצנות השונות לאורכו.

IMG_3419.JPG

 

IMG_3368.JPG

IMG_3461.JPG

והשיא כמובן היה בהפקת הריקוד הרומנטי בין בני הזוג

Snapshot 1 (16-08-2017 23-04).png

ולסיום, כמה תמונות מחופשת החורף שלנו באתר הקמפינג האהוב עלינו שכבר בילינו בו לפני קרוב לשנתיים

הפעם ישנו בבקתה חמודה וצנועה

IMG_3563.JPG

הצבעים היו חורפיים למדי

IMG_3583.JPG

פגשנו עדר כבשים

IMG_3660.JPG

אינסופי

IMG_3669.JPG

הרים מושלגים

IMG_3654.JPG

וחבורת פינגיוונים חמודים

IMG_3795.JPG

IMG_3790.JPG

ימים טובים לכולם!

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 4 תגובות

אלוהי הדברים הקטנים

אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצל חמותי, לידיה, זה שחוץ מזה שהיא אחת מהנשים הכי מדהימות בעולם, היא גם יודעת לראות את היופי בכל דבר קטן (אולי זה גם מה שהופך אותה לאחת הנשים הכי מדהימות בעולם, בקיצור, לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת).

וכך, למשל, בכל שלולית של בוץ, היא תמצא איזה פרח יפה ותצלם אותו, וכשהיינו פעם יחד בחופשה, ושמעתי אותה מתארת את המקום שאנחנו נמצאים בו, הכל קיבל פתאום אור אחר, וראיתי המון דברים קטנים שבכלל לא שמתי אליהם לב קודם.

כמו שכבר כתבתי כאן פעם, גם אנחנו גילינו לאחרונה את העולם הקסום של הדברים הקטנים. בעיקר אלה שאנחנו יכולות לעשות בעצמנו. הרבה מהתעוררות התשוקה שלי למיניאטורות היתה בהשראת הבלוג המקצועי הזה. אז אנחנו הרבה פחות מקצועיות בעבודה בפימו, ודיוק הוא לא תמיד הצד החזק שלנו, אבל הדברים הקטנים האלה כפיים ממש!.

וכך בנינו לא מזמן דגם של שוק האיכרים שליד תחנת הרכב בעיר שלנו

IMG_1078.JPG

IMG_1075 (2).JPG

ותמרי הכינה לאחותה מתנה של חווה מלאה בחיות

 

IMG_0919.JPG

והבנות עיבו את אוסף חיות הג'ונגל שלהן בעצמן

IMG_2936.JPG

ולכן, כאשר כמה ימים לפני יום ההולדת של תמרי, קראתי פוסט על פעילות של עיר מקרטון בטבעון, ידעתי מיד שזה מה שתמרי מאוד תאהב ליום ההולדת שלה.

IMG_3077.JPG

מצאנו לא מעט קרטונים, וגילינו שגם ילדים ניו זילנדים הם לגמרי בעניין (מאז, שמענו על עוד יום הולדת בהשראת יום ההולדת של תמרי, שבו בנו גן חיות מקרטון).

IMG_3139.JPG

IMG_3140.JPG

בסוף החגיגה היו לנו לא מעט בתים מקרטון, מגרש כדורגל

IMG_3147.JPG

וגן בוטני

IMG_3151.JPG

עם לול תרנגולות, כמובן

IMG_3150.JPG

כמה חודשים לפני יום ההולדת של תמרי, הקרנו בהקרנה ביתית חגיגית באורך מלא (שהיה הרבה יותר ארוך ומייגע מכפי שזכרתי) את הסרט מרי פופינס. תמרי, כמובן, מאוד התלהבה, והדמות של מרי החלה למלא חלק פעיל בחיי המשפחה שלנו. זה היה מאוד נוח, מכיוון שיסמין מילאה את התפקיד של ג'יין ומייקל הילדים, ומרי המקומית ארגנה אותה ואת החדר שלהן בצורה מושלמת.

IMG_2966.JPG

לגמרי במקרה, בשבוע  של יום ההולדת של תמרי התקיימה בעיר שלנו הפקת ענק (במונחים מקומיים) של גרסת ברודווי של מרי פופינס. לדני היה זיכרון מתוק מהצגה (של דודו טופז…) שההורים שלו לקחו אותו אליה בנצרת עלית לכבוד יום ההולדת השמיני שלו, והוא חשב שזה גיל מושלם לחוויה שכזו

IMG_3049.JPG

תמרי היתה כל כך נרגשת מההצגה, שמיד היא החלה לעבוד על הגירסא שלה למחזמר – שנקראת – "מרי הלנה" ומככבת בו לביאה שנושאת את השם הזה.

IMG_3282.JPG

IMG_3263.JPG

*** *** ***

אני יודעת שחינוך יהודי לילדים/ות זה נושא בוער בימים אלה בישראל. לשמחתנו, לא מזמן התגלגל לידנו הספר המקסים הזה

DSC_0020.JPG

שהוא הגרסה המוצלחת ביותר שהייתי יכולה לייחל לה מבחינת חשיפת ילדים לסיפורי המקרא. קודם כל, האיורים יפים ומכבדים – גם את הילדים, וגם את הסיפורים. אבל מעבר לכך, הסיפורים כתובים בשפה יפה וברורה, ומשמיטים בדיוק את מה שאני הייתי משמיטה, הם עדינים מאוד, ובנוסף, יש הקדמה להורים לפני כל סיפור, שמסבירה מה יכול למשוך ילדים לסיפור.

DSC_0021.JPG

כתשובה אפשרית להדתה שספרים כאלה עלולים לייצר, יסמין, שמתעניינת באבולוציה ובחיות פרה-היסטוריות, אמרה שחבל שבישראל לא מלמדים מספיק היסטוריה קדומה (כי אני ציינתי שלא למדתי כלום בבית הספר על היסטוריה קדומה וחיות קדמוניות), ולעומת זאת מלמדים הרבה "היסטוריה מומצאת".

הבנות, שמאוד נהנות בסך הכל מהספר, התלוננו שבשונה מהמיתולוגיה ההינדית, בסיפורים התנ"כיים הללו כמעט כל הגיבורים המרכזיים הם גברים. זה התווסף לתלונה האחרונה של יסמין, שלעומת השפה האנגלית, עברית היא שפה שמעדיפה בנים, ולתלונה נוספת של שתי הבנות, שכמעט בכל הספרים שאנחנו קוראות הגיבורים המרכזיים הם גברים.

בדיוק אז הגיע אלי הפוסט של חברתי נעמה על ספרים עם גיבורות בנות, וקראנו בשמחה את אחד הספרים הממולצים

DSC_0023.JPG

שמחתי מאוד לקרוא על גיבורה בת, והיו הרבה רגעים שממש התפקענו מצחוק. שמחתי שאני זו שהקראתי את הספר כי יכולתי לדלג על כמה קטעים שחשבתי שהם מאוד לא מעצימים לבנות (כמו למשל, אמא שאומרת לבת העשר שלה לשים לב לכמות הקלוריות שיש בקצפת).

ולסיום, כמה תמונות מטיול עירוני חורפי. אני חושבת שסוף סוף אנחנו מתחילים ללמוד לטייל כמו המקומיים – זאת אומרת, הפנמנו את העובדה שכנראה לא חייבים תיק גב לכל טיול, ובטוח שלא בקבוק עם שני ליטרים של מים לאדם באמצע החורף…

IMG_3158.JPG

IMG_3159.JPG

IMG_3174.JPG

IMG_3183.JPG

IMG_3200.JPG

 

פורסם בקטגוריה יומיום, יצירה, ספרי ילדים | 11 תגובות

רב תרבותיות וסוף שבוע של המעבדה

התקופה שלפני הביקור של אמא שלי כאן היתה עמוסה בענייני תרבות, או בעיקר רב תרבותיות.

מכיוון שהבנות היו עדיין לגמרי מוקסמות מענייני המיתולוגיה ההודית, בוקר סטנדרטי נראה בערך כך

IMG_2110.JPG

אחרי שקראנו לא מעט ספרים בנושא, והכרנו לפרטי פרטים חלק ממאות (ואולי אפילו אלפי) האלים ההודים, הבנות הקימו מקדש משלהן בחדר, ותמרי תיעדה את כל האלים שהיא כבר הכירה

IMG_1944.JPG

כשהייתי בהודו לפני אלפי שנים בערך, עינת שותפתי לטיול, ואני היינו מאוהבות באל עם ראש הפיל – גאנש. עכשיו למדתי שהוא סמל למזל טוב והתגברות על מכשולים, למשל, כשילד/ה הינדי/ת עומד/ת בפני התמודדות מאתגרת, אפשר לפנות בתפילה לגאנש, ובתקווה הוא יעזור. כשבונים בית חדש, נהוג לשים פסל שלו ביסודות הבית, כדי שיביא מזל טוב והצלחה לבית וכשעסק פושט רגל, מסמלים זאת באמצעות הפיכת גאנש על ראשו.

IMG_1940.JPG

בדיוק באותה התקופה, התקיים פסטיבל פרינג' בעיר שלנו, וזוג רקדנים הגיעו מבנגלור להופעה, עם סגנון ריקוד שמבוסס על ריקוד הודי מסורתי, והוא ממש מיוחד. ממליצה להציץ כאן ולהתרשם.

IMG_1829.JPG

כדי לפצות על כך שדנידין נמצאת בפריפריה של הפריפריה של העולם, יש בעיר הזו פסטיבלים על בסיס יומיומי כמעט וכמעט כולם בחינם או במחיר סמלי. וכך, למחרת ההופעה בפסטיבל הפרינג', השתתפנו אנחנו בפסטיבל מספרי סיפורים מהעולם.

שמענו סיפורים מאיראן, ערב הסעודית (כן, הבחירה שלנו בסיפורים מהמזרח התיכון לא היתה מקרית), אבל גם מיפן, ברזיל ואפילו סיפור בשפת הסימנים.

שמענו מקהלה בשירים מאורים מסורתיים, וצפינו בריקוד דרקונים סיניים

IMG_1848.JPG

וגם אני סיפרתי סיפור . מפאת קוצר הזמן להתכונן לדבר הזה, ושמלה לבנה שהיתה חייבת להילבש באיזה שהוא שלב, בהיעדר כל אפשרות אחרת, בחרתי את חנהלה' ושמלת השבת.

כל מספרת סיפרה סיפור שאורכו לא יותר מחמש דקות בשפת המקור, ואחר כך באנגלית, ועל כל זה חזרה פעמים, כדי שהקהל יוכל לעבור ממספרת למספרת.

הבנות (וגם אני) די התרגשנו מהעניין. ותוך כדי ההתארגנות לצאת, שמעתי את תמרי מפזמת את הפזמון הבא: "דיל דיל דָל, האם לאמא יהיה קהל". מזל שיש מישהי שמצליחה לקחת אחריות על כל החרדות האפשרויות בסביבה.

וכך נראתה ילדה נרגשת בדרך לאירוע

IMG_1837.JPG

וכאן יש סיקור חדשותי קצרצר של הארוע.

הפסטיבל כבר הוכתר בהצלחה, וצפוי להתפתח למשהו עוד יותר גדול בשנה הבאה.

*** *** ***

פעם בשנה, ראש המעבדה שלנו, שהוא גם המנחה שלי לדוקטורט, משכנע את ראש החוג שלנו שהמעבדה ממש חייבת סוף שבוע ביחד. וזה סוף שבוע נהדר. כי אנחנו גם מדברים על עבודה, גם מטיילים בטבע, והדבר הכי כיף הוא שאנחנו צוחקים המון.

אז השנה בטיול שלנו פגשנו את חבורת המתוקים הזו, שהיו קפצניים ושמחים במיוחד.

IMG_2888.JPG

וכאן אפשר לראות את החמודים האלה בפעילות (והקרדיט לסרטון, למנחה שלי, ג'יימין הלברשטט).

ואחר כך את הצמד הזה

IMG_2905.JPG

וזה היה הנוף מהמקום שישנו בו

IMG_2911.JPG

ובלילה, אחרי כמה כוסות יין, ומשחקי קלפים, התפננו לתחביב שלנו מידי שנה בשנה – ניסיונות תקשורת עם כוחות עליונים. חשוב לציין שבמעבדה שלנו חוקרים חרדת מוות, דתיות ועוד כל מיני תהליכים קוגנטיביים שקשורים בשניהם. לכן אנחנו מנסים מתודות שונות בתקשורת עם רוחות רפאים, ולוקחים את העניין הזה ברצינות מוחלטת.

IMG_2915.JPG

כשחזרתי הביתה, חיכתה לי הפתעה לכבוד יום האם, שכאן הוא דבר גדול. בשנה שעברה הבנות ודני הכינו לי ארוחת בוקר במיטה, השנה כבר היתה ירידה בסטנדרט, ואני הייתי צריכה לגלגל לעצמי את הסושים, אבל עדיין היה כיף ומשמח.

IMG_2927.JPGכרטיס משתי הבנות

IMG_2924.JPG

IMG_2925.JPG

וציור של תמרי של העיר מוסקבה, אליה היא רוצה שנעבור אחרי ניו זילנד.

IMG_2926.JPGאמרתי שזה יכול להיות בסדר, למרות שאני לא לגמרי בטוחה בזה….

פורסם בקטגוריה טבע | כתיבת תגובה

אמא, סתו ותרנגולות

אמא שלי היתה אצלנו בחודש האחרון. זו אולי אחת הסיבות שלי לחוסר הכתיבה בבלוג.

הסיבה השניה היא שאמא שלי היא הקוראת מספר אחת של הבלוג הזה, והיחידה שחושבת שהבדיחות שלי מצחיקות אז הסתפקתי בלהצחיק אותה כאן.

היה לי כל כך כיף שהיא כאן. בשנים האחרונות, בכל פעם שאני מבלה זמן עם כל אחד מההורים שלי, אני מרגישה תחושה טובה של בטחון, אהבה, פרגון לבחירות שלי ותמיכה. זה לא תמיד היה ככה, וכולנו עבדנו קשה כדי להגיע לשם. וזה כיף ומתגמל. ולכן, כשאמא שלי כאן אני הכי מאושרת בעולם. וגם הבנות.

IMG_2086.JPG

התקופה הזו היא כבר ממש סתו אצלנו

IMG_2601.JPG

IMG_2619.JPG

, מה שאומר שצריך להכין המון דברים לחורף – לאסוף את שרידי הירקות שגדלו בקיץ, להכין את הגינה לגידולי חורף, והכי חשוב, להכין עצים לאח.

יש נשים שבן הזוג שלהן יוצא בעצמו לכרות עצים לקראת החורף. אני, לעומת זאת, בורכתי בכזה שמתקשר לחברת העצים ומוסר את מספר כרטיס האשראי. ואחרי יום מונחת הערמה הגדולה הזו בחניה שלנו

IMG_1705.JPG

וזו עבודה פיזית טובה של כמה שעות להעביר את כולם למחסה שלהם לקראת החורף, ובעיקר, לא לעשות יותר מדי בלאגן בסדר שדני מנהיג שם בקפדנות

IMG_1891.JPG

ניו זילנדים, כפי שכבר כתבתי בעבר, לא אוהבים לזרוק כלום. ולכן, ערמת עלים גדולים שלא מתכלה בקומפוסט, הופכת לחומר בערה מצויין לאח

IMG_1905.JPG

לאחרונה גם התגשם חלום ישן שמלווה אותי כבר כמה שנים, והצטרפו אלינו 3 תרנגולות שחורות, מקסימות ומשמחות.

IMG_2796.JPG

החלק הראשון של הסיפור הזה היה קצת דרמאטי-טראומטי. לפני הגעתה של אמי, קיבלנו 4 תרנגולות קטנות ומתוקות להפליא, אבל ראשן נכרת בזו אחר זו במשך שלושה ימים רצופים על ידי סמור אכזרי. זה היה ממש סיפור מתח, שבמהלכו קראתי המון עמודים באינטרנט על קניבליזם אצל תרנגולות (ואמי ואני חיפשנו כל יום עדויות לאחריות לפשע אצל החשודות השונות, שהתנהגו בתמימות מוגזמת לטעמנו). כשאחרונת החשודות נרצחה גם היא באישון ליל, וכשדני (תוספת בלתי צפויה, ומועילה ביותר, לצוות החקירה) גילה סימני דם על הגדר מחוץ ללול, כבר לא היה ספק בנוגע לזהות המפגעים.

וכך, למדנו בדרך הקשה (מאוד מאוד) שצריך לאטום לול של תרנגולות בלילה לגמרי, כדי ששום טורף פוטנציאלי לא יגיע.

בימים הראשונים היינו כולנו בטראומה, חוץ מדני, שהיה הראשון שהבין שזה חלק ממה שכרוך בלגדל בעלי חיים. למרות טקס הקבורה הצנוע שערכנו לתרנגולות, לא ידענו איך להתאושש. אה, כן, אמא שלי הציעה שפשוט נוותר על כל העניין…

IMG_2103.JPG

אבל בדיוק אז, הגננת של יסמין סיפרה שהיא רוצה למסור חלק מהתרנגולות שלה, ושהן מחונכות, ומבית טוב. היא הגיעה אלינו הביתה לבדוק שהלול אטום כמו שצריך, ולמחרת הופיעה עם שק יוטה גדול ובתוכו שלוש החברות הנפלאות האלה

IMG_2697

התרנגולות האלה אכן מחונכות היטב, ויודעות לחכות בלול לארוחת הערב, ואז אנחנו נועלים אותו ובודקים כמה פעמים שאין שום חריץ ברשת שסביבו, וכך הן נשארות מוגנות עד הבוקר.

במשך היום הן מסתובבות בשמחה בגינה, ואני מאושרת כל כך לראות את החיוניות הזו סביבנו.

אגב, מסתבר שתרנגולות הן השריד הקרוב ביותר לדינוזאורים (באמת!!!). וכשמסתכלים מקרוב על היצורים האלה, ועל איך שהם מתהלכים, הקשר ברור לגמרי.

הבנות עדיין שואלות כל בוקר אם התרנגולות עדיין שלוש, ותמרי הסבירה לי (עם נימה של צחוק, תודה לאל) שהתרנגולות שלנו הן חיות בסכנת הכחדה, אבל אנחנו מקווים שהקשר החדש עם המתוקות האלה, ישקם קצת את נזקי הטראומה.

ובחזרה לביקור של אמי – היא הגיעה כל כך נמרצת (דני אומר שהיא צריכה לקצץ בכמויות הקפה שהיא צורכת), שחרשתי איתה את החלק הדרומי של האי הדרומי. נהגתי 2,200 ק"מ במשך שבעה ימים, שתיתי המון קפה, וראיתי כל זרזיף מפל אפשרי. וזה היה כיף. מאוד.

במאמר מוסגר אני אשתף כאן שאני תמיד מתלבטת בין היענות למי שמבקשים/ות לראות תמונות לבין מי ששונאים/ות שמכריחים אותם/ן לצפות במצגות תמונות מטיולים של אחרים/ות. אני משתדלת לשמור על האיזון הזה ועם הקוראים/ות המתוסכלים/ות (משני הצדדים) סליחה.

IMG_2299.JPG

מפגש ראשון עם החוף המערבי של ניו זילנד

IMG_2312.JPG

IMG_2360.JPG

ציפור Weka חמודה

IMG_2382.JPG

שפע של מים

IMG_2301.JPG

ועוד מים

IMG_2570.JPG

IMG_2419.JPG

IMG_2542.JPG

חוף מלא בחלוקי נחל

IMG_2440.JPG

באחת האבנים שלקחתי למזכרת מהחוף יש נקודות של זהב, זכר לבהלה לזהב שהיתה באי הדרומי לפני כמאתיים שנה. אני שומרת אותה למקרה שהעניין של הדוקטורט לא יסתדר…

****

הקושי היחידי בביקור של אמי הוא בפרידה ממנה כי כבר בשניה שאנחנו נפרדות בשדה התעופה, והיא נכנסת לשער שמוביל למטוס, אני מתחילה להתגעגע. וכל הדרך לאוטו מקללת את כל שדות התעופה בעולם, באשר הם.

אולי היתרון היחידי בלהקפיץ אותה לשדה התעופה ב-4 בבוקר, זה שאפשר לחזור לישון אחר כך. וכשקמים, כבר יום חדש, ונראה שכל הביקור שלה כאן היה סוג של חלום. זו כנראה האפשרות המועדפת עלי בשלב זה להתמודד עם כאב המרחק והגעגועים.

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, טבע | 8 תגובות

דברים שצריך ללמד ילדים עד גיל 18

כשכותבים דוקטורט, זה כנראה הזמן הפורה ביותר להסחות דעת.

וכך, בדיוק כשאני צריכה לנתח נתונים ולכתוב תוצאות מניסוי שמודד רמות שונות של חרדת מוות, מצאתי את המחשבות שלי נודדות לכלים שהייתי רוצה להעניק לבנות שלי להמשך חייהן העצמאיים.

למרות שאני לא עושה את זה בפועל, אני מאוד מתחברת לרעיון של חינוך ביתי. באופן כללי, מהחוויה שלי כילדה, פרט לשנה בבית הספר שהייתי בו באנגלייה בכיתה ד', בית הספר היה מקום שלא אהבתי ללכת אליו. היו אמנם לא מעט תכנים שעניינו אותי, אבל הרגשתי שבית הספר מאוד מוגבל מבחינת מה שלומדים בו. הרגשתי שלפני האוניברסיטה בקושי נפגשתי בבית הספר עם מורים שעודדו חשיבה ולמידה עצמאית, למרות שהיו לי גם מורים מקסימים שכן עשו את זה. אבל בעיקר, הרגשתי שבית הספר הקנה לי תכנים אינטלקטואליים בעיקרם, ולא כישורי חיים.

הבנות שלנו כן הולכות לגן ולבית ספר, ואני חושבת שבמקרה שלהן טוב שכך, כי אחרת יש סיכוי גדול שהן לא היו יוצאות מהבית או רואות בני אדם במשך חודשים ארוכים. אני, על כל פנים, מסתכלת על בית ספר כסוג של בייביסיטר, שכן מאפשר אינטראקציות חברתיות בלא נוכחות ההורים, אבל שבמקרה הטוב אני מקווה שלא יגרום יותר נזק מתועלת.

בנימה רצינית יותר, אני כן ערה לכך שבית הספר מוריד ממני כמה מטלות שלצערי אני לא יודעת לעשות, ועדיין לא למדתי (ללמד לסרוג, למשל). אבל שיש עוד המון עבודה לעשות בבית…

על כל פנים, תוך כדי שאני אמורה להיות שקועה ונלהבת מהממצאים שלי, הרכבתי את הרשימה הראשונית הזו לדברים שאני רוצה ללמד את הבנות שלי להמשך חייהן העצמאיים. הרשימה מאוד ראשונית, כך שכל רעיון שיש לקוראות שלי להוסיף יתקבל בברכה. כמובן שלחתי את הרשימה ישר לדני, בבהלה של איך נספיק את הכל. למזלי, דני הזכיר לי שיש לנו עוד כמה שנים לפרויקט הזה, ושאפשר לחלק אותו לשלבים שמתאימים לכל גיל. כן, מחשבה נכונה.

השתדלתי לכלול ברשימה דברים שאינם טריוויאלים, כמו ללמוד לשחות, או לרכב על אופניים.

אז יאללה, מתחילים:

  • על הגוף שלנו – כל המערכות ואיך הכל עובד
  • תזונה, מה הגוף צריך, מה חשוב, ואילו מזונות מספקים אלו צרכים
  • איך להתנהל כלכלית: תקציב, חסכונות, צרכנות נבונה, איך להתמודד עם תרבות הצריכה ומסרי שיווק
  • על מין, מיניות ויחסים בין גברים ונשים (או יחסים זוגיים מכל סוג שהוא)
  • על יחסים בין בני אדם בכלל: איך לומר למישהו שכועסים, איך להתנצל ואיך לסלוח, איך לבקש עזרה, איך לבטא רגשות
  • איך לנהל משא ומתן
  • יסודות הפסיכולוגיה – התנהגויות של קבוצה, מסכות, פרסונה, התמודדות עם רגשות, אכזבות, אבדן וכו' וכו' וכו'
  • על ארצות, תרבויות ונורמות לבוש והתנהגות שונות
  •  שפות
  • איך לגדל ירקות ופירות
  • איך לבשל ולאפות
  • איך לנקות הכל
  • איך כותבים מכתב רשמי
  • איך כותבים קורות חיים
  • איך מתקשרים לברר על משהו
  • איך לסדר ולארגן את הבית
  • איך להתלבש בצורה טובה וחסכונית
  • דימוי גוף חיובי
  •  לתפור ולסרוג
  • להשתמש במחשב
  • איך להתמודד עם ביקורת
  • איך לטפל במישהו חולה
  • איך לפתח עסק עצמאי
  • עקרונות בסיסיים בטיפול, גידול וחינוך ילדים
  • תנ"ך ומיתולוגיות אחרות
  • מדיטציה ויוגה
  • לתקן מכוניות או לפחות לדעת מה הם כל החלקים במכונית, איך מחפשים חלקים משומשים, איך מחפשים הוראות לתיקון בעצמנו. ובעצם, איך לתקן כל דבר, לעבוד עם כלים, לבנות דברים ולמלא את הצרכים בעצמנו ככל הניתן

החברות שלי במעבדה, הן ממש מדהימות. ולמרות שהן יותר קרובות לגיל של הבנות שלי מאשר לגיל שלי (כן, כן, חישוב מתמטי פשוט ששמתי לב אליו לאחרונה…) , אפשר לדבר איתן על כל דבר שבעולם, ולעומק, ורוב הסיכויים שכל שאלה שאני משתפת אותן בה, הן כבר חשבו עליה קודם. בקיצור, אספתי גם מהן רעיונות ואני מוסיפה אותם כאן:

  • לאפשר לילדים להכיר דרכי חיים שונות, ולתת לגיטימציה לבחור את דרך החיים שתשקף את הערכים שלהם.
  • כל הנושאים שקשורים בסמים – פה באמת מתגלה הפער הבינדורי בין חברותיי לביני, וגם הרקע התרבותי השונה שלנו – לדעת את ההבדל בין סוגי סמים שונים, ושזה לגיטימי לומר לו.
  • איך להתמודד עם דברים שקורים – בעיקר דברים לא טובים, או כשמרגישים לא טוב
  • מיומנויות של ניהול זמן
  • נחישות וחוסן נפשי
  • איך לשים דברים בפרופורציה
  • איך לדאוג לצרכים של עצמן, ולהיות אוטונומיות ומסופקות (גם בתוך מערכות יחסים)
  • איך להתמודד עם רגשות שליליים ועם טעויות, ואיך להפיק מטעויות לקחים וללמוד מהמצבים האלה
  • חשיבה ביקורתית, ואיך להימנע מחשיבה דיכוטומית. להישאר פתוחים לרעיונות חדשים, וסקרניים.
  • איך להתמודד ולתפקד במצבי לחץ
  • איך לנהל דיונים
  • שהחיים הם לא משהו אישי. כל אחד הוא מרכז היקום של עצמו, אבל אנחנו לא המרכז של היקום של אחרים. ולכן, התנהגויות של אחרים הרבה פעמים הן אינן אישיות כלפינו אלא קשורות באנשים אחרים עצמם.
  • שלכל האנשים/נשים יש את הפגיעויות שלהם/ן, ואת הקשיים שעברו בחיים, ושצריך לאהוב אותם כולל הפגיעויות שלהם, ולשמור על עצמנו מפני מקומות לא נעימים אצל אחרים.
  • ששוק העבודה הוא הרבה יותר רחב ממה שנראה על פני השטח, ושיש מי שמבצע כל עבודה, וכל עבודה מכבדת את בעליה
  • לא לפחד מהשקט, ולאפשר לשמוע את המחשבות של עצמנו
  • שהאהבה של ההורים אינה מותנית במעשים של הילד/ה, אלא שתמיד הוא/היא אהובים, לא משנה מה.

ולקינוח, כמה תמונות,מטיול קטן

IMG_1670.JPGIMG_1671.JPGIMG_1686.JPGIMG_1697.JPGIMG-20170225-WA0005.jpgIMG_1674.JPG

ומהגינה

IMG-20170223-WA0005.jpeg

שאף פעם לא מפסיקה להפתיע ולשמח

IMG_1781.JPG

IMG_1779.JPG

IMG_1787.JPG

 

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 10 תגובות

ההנאה שבאיטיות

אחת המשימות שממש סרבתי למלא בתקופת הגלות של דני היתה כיסוח הדשא. זה נראה לי בזבוז זמן מוחלט, היות שבקיץ גשום, ועוד לפני ששמים לב, הדשא חוזר להיות בדיוק באורך שהיה לפני הקיצור.

אבל, ממש בשבוע האחרון לפני חזרתו של דני, קולות מן העבר הזכירו לי את החולצה האהובה עלי מכיתה ז'- חולצה ורודה עם הדפס צבעוני שהיה כתוב עליו "whatever boys can do, girls can do better" ואין כמו תחרותיות טובה כדי להוציא אותי  לפעולה.

בשלב הזה המצב בחצר האחורית כבר היה בכי רע, וכמובן שהמכסחה הממונעת, שבקה חיים, וסרבה להתאושש גם אחרי שלקחתי אותה לתיקון. ואז, עלה במוחי רעיון גאוני – להשתמש במכסחה ידנית עתיקה שנחה לה בשקט בצריף שבחצר, ושלא יכולנו להיפטר ממנה מכיוון שאנחנו חתומים עליה מול בעלי הבית.

במשך יותר משלוש שעות התרוצצתי איתה בכל רחבי החצר והאמת – זו פעילות גופנית מעולה. תוך כדי כך שאני נאבקת במכסחה, פינטזתי על הביקור של בן דודי, בן המשק החסון, באביב הבא, ודמיינתי אותי ואת דני יושבים על הדֶק ולוגמים בירה צוננת בעוד שהבחור הצעיר מכסח את הדשא במיומנות מדהימה בתמורה למיטה שאנחנו מקצים לו בחדר האורחים.

IMG_1016.JPG

אבל גם חשבתי על העולם הזה של פעם, על הקצב האיטי של הדברים. על כך שבמקום להתרוצץ עם מכסחה רועשת, המכסחה הידנית היא שקטה ונותנת זמן ונחת לחשוב, וגם מאפשרת להיות בתנועה, ולהיות מחוברים לאדמה, ולהכיר כל ענף ועלה שנופל ונתקע בדרך. אז מה אם זה לא היה הכי יעיל, זו היתה פעילות מאומצת וכיפית ממש.

*** *** ***

אגב העולם של פעם, הבנות (ובעקבותיהן אני) התמכרנו בצורה רצינית לסיפורי המַהַאבָָּארַטָה שהגיעו אלינו בסדרה של שישה דיסקים וספר שמספרים בצורה יפיפיה את סיפורי המיתולוגיה ההינדואיסטית לילדים, כולל הסברים של מושגים כמו מָנֶטְרַה, ומדיטציה באופן ברור ונהיר.

IMG_1468.JPG

הסיפורים מאוד מורכבים ודורשים בשלב הראשון ללמוד לעומק את הגניאולוגיה של משפחת המלוכה הקדמונית

20170207095110207-page-001.jpg

בנוסף, הם מצריכים גם חשיבה מופשטת – לפחות בחלקים שמסבירים על השפעת המודעות על החוויה האנושית, ועל הצורך לזכך את הנפש מהתכונות האנושיות של קנאה, נקמנות וכעס לטובת חמלה אנושית, צניעות והתחברות רוחנית ליופי הבריאה. עם משפטים בסגנון "הפחד בא מן התודעה, והאומץ מגיע מה'עצמי'". לפעמים אנחנו ממש קוראות פרק של עמודים ספורים במשך שעה ארוכה ומנסות להבין למה הכוונה.

הבנות ביקשו מיד ללבוש סארי בהשראת הסיפורים, אבל די מהר גילו שזה לא כל כך נוח.

IMG_1422.JPGIMG_1424.JPG

 לסיפורים האלה יש הרבה ערך של למידה תרבותית. אבל לפעמים אני חוששת שזה יוצר את האפקט ההפוך. למשל, הבנות הופתעו מאוד לגלות שגברים היו צריכים לבקש את ידיהן של נשים שרצו להינשא להן מאביהן. כשהסברתי שבעולם העתיק אנשים חשבו  שגברים נחשבים ליותר חשובים מבנות, הן ממש צחקו, וחשבו שזה רעיון טפשי ביותר. לא סיפרתי להן שעד היום יש מקומות שבהם  זה עדיין עובד ככה, שלא לדבר על מקומות אחרים שבהם זו רק הצרה הקטנה של נשים.

בנוסף, הן נחשפו באופן תיאורי למדי לפרטים (הדי אכזריים) של המלחמות בין בתי המלוכה הפָּנְדָבַה והקוֹרָבַה בסיפור. דני, שלכאורה זה התחום שבחר לעסוק בו (ואולי בגלל זה), התחלחל מהסיפורים, ומאז פחות או יותר מחרים את כל האפוס, למחאת הבנות. יסמין, בתגובה לתיאורי האלימות המפורטת, הסבירה שהיא שונאת מלחמות.

אני לא זוכרת אם הזכרתי את זה בעבר, אבל שכשגרנו בירושלים, פסיכולוג ילדים שאנחנו מאוד מעריכים ומכבדים היה משועשע כשתמרי (בגיל 4) חשבה  שחייל פלסטיק שמחזיק רובה הוא למעשה איש שמנגן בחליל. הוא אמר לנו שזה לא הכי מתאים למציאות שבה אנחנו חיים, ושאנחנו לא גרים בשבדיה ושכדאי אולי שתמרי תתחספס. כששמעתי את זה, עברו לי בראש שתי מחשבות. הראשונה, שאני לא חושבת שזה בריא לחשוף ילדים בגיל כל כך צעיר למלחמות, גם אם יש פוטנציאל שהן תפרוצנה בכל רגע. איכשהו, אני מרגישה שזה מייצר מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. זאת אומרת, אם מגיל צעיר צריך להרגיל ילדים/ות לחיות על החרב ("כי אין ברירה" וכי "אין לנו עסק עם שווייצרים"), יש מעט סיכויים שהם/ן יתבגרו להיות א/נשים שחושבים/ות שאפשר לחיות אחרת.

המחשבה השניה היתה שאני רוצה לגדל ילדים בשבדיה.

אבל עכשיו, כשהבנות יותר גדולות, הן יכולות לאט לאט להכיל את הדברים האלה במציאות ובחוויה האנושית. לא מזמן הן שמעו דיסק לילדים של פיץ העכבר (למי שזוכר/ת או מכיר/ה), שהסביר על "הניצחון על הערבים במלחמת העצמאות" והזכיר כל מיני דברים כמו "פצצות" ו"מצור". הן היו מאוד נרעשות מזה – כי זו היתה החשיפה הבאמת ראשונה שלהן לקונספט של מלחמה, ועוד מלחמה שהן קשורות לאחד הצדדים שבה. הסברנו להן שבמלחמה היו שני צדדים, ושלצד אחד המלחמה היתה ניצחון ושמחה גדולה, ולצד השני זה היה ממש אבדן ואסון. ושאם אנחנו לא רוצים להעליב אף אחד, הדרך הטובה ביותר לקרוא למלחמה הזו זו "מלחמת 48". מאז הן שפשוט קוראות לזה המלחמה עם השם המסובך. וחוץ מזה, מכיוון שרצינו למנוע נזקים במקום אחר כך לנסות ולתקן (כמו שהיינו צריכים לעבור בעצמנו) דני הסביר להן שלמרות שהיתה מלחמה היום אנחנו יכולים גם להיות חברים ולנסות לתקן את מה שהמלחמה עשתה. והכל נהיה להן ברור כשהוא סיפר להן ששתי חברות טובות שלנו כאן, שהן מאוד אוהבות, שייכות לעם השני, שאיתו היתה המלחמה.

** ** **

מכיוון שאנחנו מגיעים ממקום שיש בו צרות אחרות לגמרי מהצרות של תושב דנידין ממוצע, נראה שאנחנו היחידים שלא ממש מתלוננים על הקיץ הקר שפקד את העיר שלנו. הקיץ היה כל כך גשום וסגרירי, שאפילו מצאנו את עצמנו מדליקים את האח כמה פעמים. את הגינה שלנו זה טיפה בלבל, וכל מיני כרוביות נתקעו בשלב של כרובית קטנה שלא יודעת איך להתנהל. אבל עדיין, יש לא מעט תבואה לארוחות שלנו, וזה משמח וטעים.

IMG_1461.JPG

בגלל שמחירים של זרי פרחים בניו זילנד מטורפים, השתכנעתי, בהמלצה של חברה, שזה גם משהו שכדאי להשקיע בגידול שלו

IMG_1455.JPGIMG_1457.JPG

הקיץ החורפי משהו, חייב אותנו לבלות הרבה בפנים. לשמחתנו, במוזיאון העירוני יש תערוכת קבע יפיפיה של פרפרים טרופיים. מה שאומר שגם הטמפרטורה שם גבוהה לפחות ב- 15 מעלות ממה שקורה בחוץ, וזה מקום מפלט מצויין בחופש גדול חורפי.

DSC_0015_7.JPG

DSC_0003_18.JPGDSC_0013_6.JPG

אבל שום תערוכה טרופית לא השתוותה לקייטנת האומנות והמשחק שתמרי מנהלת ביד רמה בבית. בשביל יסמין, חזרה לגן היא ירידה משמעותית באיכות ההוראה ובאינטנסיביות שלה.

IMG_1528.JPG

אלה התוצרים של התלמידה החרוצה שלה

DSC_0001.JPG

ויצירה של תמרי "חתול מעל ירושלים".

IMG_1447.JPG

אבא של דני התעניין לדעת היכן בתי הכנסת, ומה בדיוק אנחנו מלמדים את הילדה בבית.

*** ***

כמובן שבדיוק ביום האחרון של חופשת הקיץ, השמש יצאה ובגדול, עם 28 מעלות ובלי רוח. הללויה!!!

החלטנו שהמקום הראוי לבלות בו את היום הוא כמובן הים.

IMG_1603.JPG

IMG_1484.JPG

IMG_1487.JPG

חשוב לציין שמכיוון שהמים מקפיאים גם בקיץ, זה הכי עמוק שאנחנו מעיזים להיכנס אליהם, אבל זה לא מפריע לבנות ללבוש חליפת צלילה.

IMG_1511.JPG

ציפור Shag מלכותית ניו זילנדית

IMG_1497.JPG

הורֶה של גור/ת אריה ים מתקדם/ת בצעדים בטוחים

IMG_1580.JPG

אל כפיר/ת הים הצעיר/ה שלו/ה

IMG_1588.JPG

המפגש המרגש

IMG_1590.JPG

ימים טובים וחמימים

פורסם בקטגוריה חינוך | עם התגים , , | 5 תגובות