קאטלינס

כבר תקופה שאנחנו רוצים לסוע לקאטלינס. איזור של טבע בראשיתי שבקושי מיושב, ובקושי מתויר – ונמצא במרחק של שעת נסיעה מהבית שלנו – מה יכול להיות טוב יותר מזה?

וכך, כשאת העיר שלנו פקד גל חום של 24 מעלות במשך שבוע רצוף (!!!  !! !!) החלטנו שנוסעים.

בהרבה מקומות בקאטלינס, אין מים נקיים זורמים, יש מעט מאוד מקומות לקנות בהם מצרכים, והרבה מאוד טבע. בקיצור, כל מה שצריך בשביל להרגיש על אי קטן ומבודד בקצה העולם.

ישנו באתר קמפינג של רשות שמורות הטבע – שהוא הכי בסיסי שיש (שירותים וברז עם מים שצריך להרתיח כדי לשתות) בלב יער מקסים.

IMG_6012.JPG

IMG_5965.JPG

IMG_5968.JPG

בניו-זילנד אי אפשר סתם להקים אוהל בכל מקום, אלא רק באתרים מסודרים. כשמגיעים לאתר צריך למלא טופס עם הפרטים, לצרף תשלום די סמלי, ולשלשל לתיבה שנמצאת באתר. לטופס יש גם ספח של קבלה שתולים אותו על האוהל, וזה הכל. מאוד פשוט, מאוד זול ומבוסס על השיטה שאני הכי אוהבת – אֶמוּן – בלי שער עם שומר/ת בכניסה, בלי פקח/ים, בלי תשלום מופקע, בלי טכנולוגיה מסובכת ובשרות עצמי. אני לגמרי בעד.

קודם כל, כי יש בזה משהו שמאוד מעצים – למשל, בסופר ובחלק מהחנויות הגדולות כאן יש קופות לתשלום עצמאי – קצת כמו המערכות האוטומטיות להשאלת ספרים בספריות, וגם לרופא/ה הולכים רק אם באמת לא מסתדרים לבד – כי יש קו חירום שאפשר להתקשר אליו ומסבירים מה לעשות.

חברה שלי ואני דיברנו על זה שמצד אחד יש בזה משהו מאוד מעצים – כי על דברים קטנים שאפשר לטפל בהם לבד בכלל לא הולכים לרופא/ה, וכאן למשל, אני חושבת שאנחנו לא רואים רופא/ה יותר מפעם בשנה. ושכך זה יימשך. טפו, טפו ,טפו.

הצד הפחות מוצלח של "ההעצמה" הזו הוא שלפעמים אם לא דורשים בתוקף להיבדק, לרופאים/ות זה נוח לשלוח הביתה מטופלים, כי גם כאן יש עומס עצום על המערכת הרפואית. וכך, למשל, אצל אותה חברה אובחן סרטן חצי שנה (!!!) אחרי שהיא נבדקה.

שתינו דיברנו על זה שבגרמניה (ארץ המוצא שלה) ובישראל זה בחיים לא היה קורה.

אבל לפחות בעניינים של קמפינג, אני לגמרי בעניין של חינוך לאחריות אישית ומערכת של אֶמוּן.  וזה היה נושא לשיחה ארוכה אצלנו – בעוד שהמכונית מתגלגלת לאיטה בשבילי העפר שמהווים את מרבית דרכי הגישה בקאטלינס – על איך בכלל מייצרים נורמה כזו של אֶמוּן, שאין בה רצון לתחמן את המערכת, ושיש תחושה כללית של אכפתיות ואהבה כלפי המקום. רצון לשלם דברים בזמן, רצון לשמור על הארץ נקייה וכו' וכו'.

הדיון שלנו נסב סביב השאלה האם זה תוצר של תרבות שיש בה הכל – זאת אומרת, ביטחון אישי ושפע, ותחושת "עושר" שמאפשרת להיות ישרים, וללכת לפי החוקים. צריך לזכור שגם  לניו זילנד יש היסטוריה (רחוקה אמנם) של מלחמות, קושי כלכלי והגירה. ושגם כיום יש כאן לא מעט א/נשים שיש להם התמודדויות חומריות לא פשוטות, אבל הנורמה היא עדיין של יושר ויושרה, ככלל.

אני חושבת שמשהו שמקביל לזה בארץ הוא כל מיני פעילויות חברתיות שחברים/ות שלנו מעורבים בהם – כמו ספריות קהילתיות, או תחנות קריאה – שהן באמת למען הכלל ומבוססות על אֶמוּן. אבל אולי גם אותן אנחנו יכולים לעשות ממקום "שבע". אין לי תשובה לכך. אבל מה שכן, דיברנו הרבה על כך שישראל ללא ספק היתה יכולה להיות גן עדן לכל מי שגרים בה – כן, וזה כולל גם א/נשים שחיים עכשיו במחנות פליטים ותחת כיבוש. כי יש מספיק שטח לכולם (או לפחות פעם היה לכך פוטנציאל), יש ים וטבע נפלאים, אוצרות טבע, וא/נשים עם רצון לחיים טובים. אגב, את השיחה הזו בדיוק – על האפשרות של ישראל להיות מקום מדהים לחיות בו – כבר ניהלנו כמה וכמה פעמים גם כשנסענו בכביש החוף, ולא רק בשמורה מרוחקת בניו זילנד.

על כל פנים, אחרי שמונה וחצי שנים של מאמץ ודאגה (מצדי) הבנות סופסוף התגלו כיצורי חוץ. או מה שחברה שלי במעבדה מכנה outdoorsy.

וכך, צלחנו מסלול שבו הן – אולי לראשונה – רצו לפנינו, טיפסו, שכשכו רגלים במיים ועשו כל דבר שרק אפשר.

אתר הקמפינג שבו היינו נמצא ליד מסלול הליכה שאפשר ללכת בו במשך יומיים לאורך נהר עם המון מפלים מקסימים, אבל מצריך מכונית 4 על 4 בגלל דרכי הגישה המאתגרות.

IMG_6032.JPG

IMG_6035.JPG

IMG_6056.JPG

IMG_6037.JPG

באיזור יש עוד מפלים

IMG_6075.JPG

וחופי ים קסומים

IMG_5983.JPG

IMG_5986.JPG

IMG_5995.JPG

IMG_6005.JPG

IMG_6010.JPG

הבנות מאוד נהנו, ויסמין כבר ביקשה שבפעם הבאה ניסע לחודש של חופשה. היא גם גילתה עוד יתרון בחופשות – שכשאוכלים על שמיכת פיקניק לא צריך לבקש רשות לרדת מהשולחן, כי אין שולחן.

ואנחנו נזכרנו שוב כמה חשוב לתפוס מרחק מהיומיום, מהעבודה בגינה, ומהציביליזציה (כן, אין שם קליטה לטלפון הנייד או אינטנרנט), ולהנות מהזמן שלנו יחד כמשפחה. זה עושה את כל ההבדל, והאיכות של הזמן ממש שונה.

*********

בינתיים, בדנידין, הקיץ עשה פלאים לגינה שלנו – כך נראים הקישואים שעוד מעט יהיו מוכנים לאכילה

IMG_6813.JPG

והערוגות מאושרות מהשמש והחום

IMG_6814.JPG

הבוטנאית הצעירה שלנו מאוד התרגשה שחבורת צמחים ילידים – כאלה שהיו בניו זילנד לפני שהבריטים הביאו לכאן אקליפטוסים ואורנים – נותרה מיותמת אחרי יריד בית הספר וחיפשה בית חם ואוהב.

היא בחרה את הצמחים החלושים ביותר, שזקוקים להכי הרבה עזרה וטיפוח, והתחילה כבר לתכנן איפה נשתול כל אחד מהם אחרי שהם ישתקמו

IMG_6084.JPG

מאחר שהילדה הזו לא מבזבזת דקה, היא הראתה לי איזה צמח מאלה שהיא הביאה דומה לאיזה סוג שגדל בחצר שלנו, או בדרך לגן. למען האמת, אני בכלל לא שמתי לב להבדלים ביניהם, עד שהיא הסבירה לי איך היא ממששת את העלים וככה יודעת אם הם מאותו הסוג.

ולסיום, הילדה וציפור השמש שלה יוצאות לחופשת קיץ מהגן

IMG_6682b.jpg

ימים טובים

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה חקלאות, טבע, קונפליקט ישראלי פלסטיני, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על קאטלינס

  1. אולי התכוונת גל חום של 42 מעלות? כי כתבת 24 שנשמע לי דווקא ממש נעים. הטיול בכל מקרה נראה נהדר, אני מאוד אוהבת ש"מכריחים" אותי להתנתק מהאינטרנט, קצת קשה להחליט על זה לבד גם אם את בחופשה.

  2. kerense הגיב:

    עשרים וארבע מעלות, זו לא טעות… לגמרי נעים, אבל נחשב לגל חום. גם אני אוהבת להיות מנותקת. זה מאוד בריא. כיף שזה נכפה עלינו בחופשות, כי מאוד קשה להחליט על זה לבד. לשמחתי, הטלפון שלי שבק חיים, אז אני כבר שבועיים מנותקת מהאפשרות להיות "מחוברת" כשאני לא מול מחשב. וזו חוויה נהדרת!

  3. Nili Segal הגיב:

    איזה יופי. מעורר קנאה!!!!!!
    מתגעגת

  4. keren bar-siman-tov הגיב:

    שוב תמונות מקסימות ומורגש כמה רגישות וחכמה מושקעים בחיים שלכם.

  5. שירה לב-ציון הגיב:

    קרן היקרה,
    את נמצאת בגן עדן, במלוא מובן המילה! איזה טיול – הבנות יזכרו זאת לכל החיים! כיף לקרוא את ההגיגים שלך – אין ספק בעיני שהמציאות ותנאי החיים מאפשרים תרבות של אמון, שהלוואי ונצליח לקיים גם בארץ. יש לנו הרי את התנאי הבסיסי לכך "כל ישראל ערבים זה לזה". מייחלת לכך שנצליח לפתח זאת כאן… געגועיי

    • kerense הגיב:

      אהלן שירה, תודה על מה שכתבת. כן, החיים פה מאוד טובים, וכיף מאוד להיות בטבע שיד אדם לא לגמרי נגעה בו. מחשבה שלי לגבי "כל ישראל ערבים זה לזה", היא שזה לא לגמרי מוכיח את עצמו. אני חושבת שאולי זה עובד טוב לקבוצת מיעוט נרדפת, אבל למקום אוטונומי הייתי מעדיפה משהו בסגנון "כל בני האדם ערבים זה לזה". נשיקות

  6. שירה לב-ציון הגיב:

    ברור לי שזו השאיפה האוטופית- לייצר עולם בו בנ"א מכל סוג/עם/גזע/דת וכו' מרגישים כך. יחד עם זאת, אך טבעי הוא לשאוף לערבות הדדית בקרב המשפחה, קודם כל. "משפחה"- משפחה גרעינית, ומשפחת העם שלנו, ואין מה להתבייש במסגרת שייכות טבעית זו, אשר קיימת בכל עם ועם, ובכל משפחה ומשפחה.

    • kerense הגיב:

      תודה שירה על מה שכתבת. זה מעניין. אני מסכימה איתך שלא רק שלא צריך להתבייש במי שאנחנו, אלא שצריך לשמוח על השייכות, ואפילו להתגאות בה. זה נעים, טוב וחשוב שיש רקע משפחתי, לאומי, תרבותי והיסטורי משותף. יחד עם זאת, התפיסה שלי היא שכאשר הערבות ההדדית הזו מוגבלת כלפי המשפחה, או מה שאנחנו מרחיבים ללאום, למשל, ההשלכות על אחרים, או על העולם שאנחנו משאירים לילדנו הן כבר פחות מוצלחות. כי אם חלק מהטבע האנושי הוא לדאוג קודם כל למשפחה שלי, או לעם שלי, או לקרובים אלי, אז אני במקרים רבים מעדיפה את האינטרסים הצרים האלה וכתוצאה מכך, לפגוע באחרים או בסביבה, וזה כבר מצב שיותר מדאיג ומטריד אותי. משום כך המשאלה האוטופית הזו היא הדרך היחידה בעיני לנסות להתגבר על הנטיה האנושית הטבעית הזו. אני חושבת שיש הרבה דברים שהם טבעיים לנו כבני אדם ושהם מאוד לא מוצלחים, ושהעבודה (הקשה) שלנו היא ללמוד להתגבר על הצדדים האלה בטבע האנושי. מקווה שאני מובנת, אשמח לשמוע את מחשבותייך. נשיקות

  7. Einat weisshof הגיב:

    נהניתי מאוד לקרוא…אנחנו זמן קצר בניוז יחסית וגם אני מוצאת עצמי חושבת הרבה על תרבות היושר והיושרה. על החופש הרב ועל הגבולות הפנימיים שאיכשהו בילט אין פה בהכל. יש בזה אחריות /אמון /העצמה/ ורווחה שהם גם תוצרים וגם רכיבים…אבל גם האופן שבו הניוזים תופסים רווחה לצורך העיניין הוא שונה. ואני לא בטוחה כלל לגבי העצמה. כי מבחינתי כל ההתנהלות החינוכית בבית הספר היא ' העצמה' ומבחינתם פשוט חינוך.בקיצור מקום מרתק. נופים קסומים.שמחה שהגענו לכאן.אמשיך לעקוב

  8. פינגבאק: בין הזמנים | אהבות חדשות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s