חבורת בלשים וכלב, חברות חדשות ואביב

כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שאני אהיה בלשית כשאגדל.

קראתי בשקיקה כל ספר בלשי שהגיע לידי, החל מהסדרות של אניד בלייטון, דרך ננסי דרו, וכלה באגתה כריסטי ושרלוק הולמס.

למזלי, גרתי בשכונה שבה היו הטיפוסים ההזויים ביותר בעולם, והיה לי כל מה שבלשית צריכה – זוג אופניים פנקס קטן עם עיפרון בכיס, כדי לתעד את כל הממצאים שלי, וכלבה אמיצה שצריך לטייל איתה כמה פעמים ביום.

בגיל 9 הסתפרתי בדיוק כמו ג'ורג' (הידועה גם בשם ג'ורגי'נה) מהחמישיה הסודית, והמכשול היחיד שלא התגברתי עליו בעניין הדמיון שבין שתינו (חוץ מזה שהיא גרה על חוף ים בקרבת אי מסתורי שאפשר לשחות אליו) היה עניין השם – שלי היה במובהק שם של בת, ואת זה היה קשה לשנות.

ולכן, כשתמרי גילתה את השביעיה הסודית לא מזמן, לא היתה מאושרת ממני.

מאז גם גילינו שהספרים הוקלטו כספרי שמע, והילדה ציינה בהתפעלות שיש להם אפקטים קוליים מעולים. אותי מאוד הרשימו המבטאים של הילדים ושל הפושעים בספר, שתואמים את המעמדות החברתיים שלהם.

חלק מהקסם בספרים האלה בעיני, פרט לפתרון התעלומות עצמן, הוא מגוון האפשרויות שיש לילדים/ות לתרום לחברה סביבם. הילדים/ות האלה יוזמים/ות, פועלים/ות ומגלים/ות תושיה במקרים שהרבה מבוגרים/ות לא יכולים להם. חשבתי שבטח הרבה ילדים/ות רוצים/ות להרגיש שהם/ן נחוצים/ות, גם אם לפעמים נראה שהם לא עושים/ות שום דבר מועיל.

והנה סט השביעיה הסודית של תמרי

בכלל, מאז שהבנות הבינו שחיות משחק מפלסטיק עולות כסף, ומאז שהן עובדות לפרנסתן, הן החליטו שהן לא מוציאות יותר כסף על דמויות כאלה, אלא מכינות אותן בעצמן, לפי תחומי העניין שלהן. כך למשל נראה סט חיות הסוואנה שיסמין הכינה

וסט הכלבים של תמרי

ועוד אחד שאפשר גם לחבק ממש

הדוגמא מכאן

תמרי, כידוע, מאוד מתעניינת בכלבים.

כמו שהיה בשלב החתולים, בהתחלה הוצפנו בספרים

ואחרי שכבר כיסינו את רוב הידע שהספריה הציבורית יכולה לתרום לנו, צפינו בסדרה מרתקת של ה-BBC שמסבירה כל פרט אפשרי שאפשר לדעת על כלבים ועל ההתפתחות שלהם.

מסתבר שאלפי שנים במחיצת בני האדם פיתחו אצל כלבים יכולות מדהימות לאמפתיה, ואם הם רואים אדם זר שבוכה (או עושה את עצמו כאילו שהוא בוכה), הם מיד ניגשים ללקק אותו.

כמובן שעשיתי את הניסוי הזה מיד על כלבה שפגשתי, והוא עבד. ממליצה לנסות ולהיווכח.

פרט מעניין נוסף קשור באבולוציה של הכלבים. מסתבר שיש היום בעולם מ-400 סוגי כלבים היום, שזה המספר הגדול ביותר של סוגים אצל יונקים. ההתפתחות המואצת של כל הסוגים האלה נבעה מהנטיה של בני האדם לבחור תמיד את מה שנראה להם מיוחד או שונה, וכך לקדם את הברירה הטבעית שלהם. תמרי מיד הסבירה שזו כמו הנטיה של מי שמבקרים אותנו להתייחס תמיד לתרנגולת ששונה מיתר התרנגולות. למשל, להתייחס לקשת כשהיא היתה היחידה השונה מבין התרנגולות השחורות. זה אולי גם מסביר את המקום המיוחד שקשת תפסה אצלנו במשפחה, ובלב.

למרות שאנחנו נשאלים תכופות לגבי הכוונה שלנו לאמץ כלב/ה, אנחנו מנסים להסיט את תשומת הלב לחיות המחמד האחרות שלנו, מה שנהיה קשה יותר ויותר בחודשיים האחרונים מאחר ומספר התרנגולות שלנו צנח בצורה דרמטית.

הכל התחיל כשג'יין, אחת התרנגולות השחורות והאהובות שלנו, נטרפה על ידי כלב סורר של השכנים.

והמשיך באובדן של קשת, שהיתה הפייבוריטית הביתית כבר תקופה ארוכה, ובודאי מוכרת היטב לקוראות/י הבלוג. קשת סבלה מביצה תקועה – כן יש דבר כזה, ואני חייבת לציין שאף פעם לא הרגשתי את הנשיות שלי בצורה כל כך מובהקת כמו בימים שקשת היתה נתונה במצב הזה.

מסתבר שהעניין נובע ממחסור בסידן, כל המאמצים הרפואיים של דני ושלי סביב זה עלו בתוהו – החל מאמבט במי מלח אפסום ועיסוי, דרך הזרקת חלב למקור, וכלה בטיפולים קצת יותר כירורגיים שדני מתברך ביכולת לבצעם – הפעם, לצערנו, ללא הצלחה.

וכך נשארנו עם תרנגולת אחת, מֶרִי, אמנם יפיפיה ונחמדה, אבל בודדה למדי.

מי שהגיב הכי קשה לאובדן היה דני, שהסתובב עם לב שבור במשך כמה ימים, והחל בחיפוש אקטיבי אחר חווה שמוכרת תרנגולות (זאת אומרת, מודעה באתר הפייסבוק העירוני, ובדיקה אם ענו לו מידי פעם).

כעבור כמה ימים של חיפושים אינטנסיביים דני מצא מוכרים אידיאלים – חווה בחצי האי שמול הבית שלנו, שמגדלת תרנגולות. והוא ניצל את יום החופש הראשון שלקח מהעבודה לפרויקט הזה.

מסתבר שהחווה הזו לא בדיוק מגדלת תרנגולות חופש, ורמז לכך היה כשהוא נשאל בכניסה אם הוא רוצה אותן חיות או מתות.

התאור של דני את החוויה של לראות את התרנגולות בכלובים בחווה נראה היה כמו ההזדמנות המושלמת למשוך את דני לעולם הקסום של הטבעונות.

הוא לא השתכנע, וקנה כבר באותו היום עוף לארוחת ערב.

וכך נראתה החבורה העליזה בבואה אלינו

אני חושבת שה"רבע עוף" קיבל משמעות חדשה עבורי, אחרי שהתרגלנו לתרנגולות השחורות הענקיות.

התרנגולות החדשות היו, כאמור, מורגלות בחיי כלוב צפופים עד מאוד, וביום הראשון שהן הגיעו אלינו שמרנו אותן סגורות בתוך הכלוב, כדי שיבינו שזה הבית החדש שלהן.

למחרת פתחנו את השער לרווחה בציפייה שהן תרוצנה אל חיי החופש החדשים שלהן, אבל הן פשוט לא ידעו מה לעשות. לקח להן כמה ימים להעז בכלל לצאת מהלול.

כנראה שהיעדר חירות הוא משהו שמתרגלים אליו.

על כל פנים, דני הרגיע אותי שהן בידיים טובות, ושמרי היא תרנגולת חיובית עם אופי טוב, ושהן תלמדנה ממנה איך להתנהל בחצר.

ובאמת מאז הן כבר הרבה יותר פעילות ושמחות.

*********

ולסיום, כמה צילומי אביב מהתקופה האחרונה

פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי חיים, ספרי ילדים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חבורת בלשים וכלב, חברות חדשות ואביב

  1. naama orbach הגיב:

    תענוג לקרוא ולראות את העבודות של הילדות. בכיתה של נועם הכינו משהו דומה אבל עם טיפה יותר נפח. בין שתי שכבות נייר של ״בובה״ או חיה הכניסו ניירות מקומטים ואז חיברו בשדכן או דבק את שתי השכבות זו לזו. הניירות שבפנים השמינו את הבובה והיא ממש הפכה לחפץ.

  2. נילי הגיב:

    מקסים,כרגיל.
    היום בגלריה עמ 6 יש כתבה על הסופרת איניד בלייטון.

  3. פינגבאק: חומת ההפרדה | אהבות חדשות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s