סתו ומתכון לדמפלינג

כשהבנות היו קטנות והן למדו לראשונה שיש בעולם משהו שנקרא מלחמות, הן רצו לטוס למדינות שונות ולפזר שם שלטים שעליהם יהיה כתוב "לא למלחמות". 

מאז הן גדלו, ובעולם, לצערנו, עדיין יש מלחמות. נראה שהעולם לא הצליח להסתדר בינתיים בעצמו והתפקיד הזה עדיין מחכה להן. 

אין לי מה לכתוב על מה שקורה בתחום הזה, חוץ מכך שזה מעציב מאוד. הבנות חשבו גם שזה ממש לא הגיוני להתחיל מלחמה כשיש בעולם מגפה. כנראה שההגיון של מנהיגים "שחשוב להם מאוד הכבוד", כפי שאנחנו מגדירים אותם במשפחה שלנו, פועל קצת אחרת.

כך שלפי שעה אנחנו מגייסים את ישבן הסכסוכים הביתי (חידוש לשוני שלי!) ועורכים דיונים ערים סביב רעיונות ויוזמות לפתרון  הסכסוך הזה, שקרוב לליבנו מאוד מכיוון שגם מאיים על ליטא, ארץ אהבתה של תמרי. 

השילוב של מלחמה ומגפה עולמית ללא ספק כבר התחיל להשפיע על הכלכלה המקומית הניו-זילנדית – שוב תודה למנהיגי רוסיה וסין בהתאמה על התרומה שלכם לעולם.

מאחר שניו זילנדים הם באופן כללי א/נשים פרגמטיים/יות, שלא רואים פחיתות כבוד בעבודת כפיים, שמתי לב שבכמה קבוצות שאני חברה בהן א/נשים כבר חישבו כמה הם חסכו בהוצאות המזון שלהם בשנה האחרונה בזכות ירקות שהם גידלו בעצמם, קיבלו מאחרים או החליפו תמורת ירקות אחרים שהם היו צריכים. 

הגדילה לעשות תושבת דנידין שזכתה לכתבה בעיתון אחרי שהזמינה מוצרים מאמזון באוסטרליה, והראתה שעדיין חסכה 15$ מסל הקניות שלה בסופר המקומי. חשוב לציין שהיא הבטיחה לא לעשות זאת שוב, מעבר לניסיון הזה, כי היא לא רוצה לתרום לזיהום כדור הארץ בהזמנת משלוחים בינלאומיים. 

גיליתי גם קבוצות פייסבוק שא/נשים מוסרים בהם דברים שהם/ן מגדלים/ות, וגם מחליפים עם אחרים/ות. בשביל החוויה, מסרתי קישוא ושתי ביצים תמורת צרור גדול של מנגולד.

למרות שבבית החדש עדיין אין לנו עצי פרי מניבים, המורה לכינור והמצילה בבריכה (!) דאגו לנו לאספקה נדיבה מאוד של תפוחים ואגסים. 

אבל פרט לכך, הגינה היתה כל כך נדיבה אלינו השנה, שהייתי פשוט מאושרת. 

הקיץ התחיל בכך שאספנו את השומים ששתלנו מייד כשעברנו לכאן בסתו שעבר

(כשאמא שלי ראתה את התמונה הזו, היא ישר נזכרה באופן שבו מוצגים עופות באיטליזים בעיר העתיקה).

לראשונה הצלחתי לגדל גזרים

קטפתי הרבה מאוד קישואים

ואת אלה שלא הספקתי לאסוף בזמן, או שלא מצאתי גיליתי אחרי כמה ימים במימדי ענק

העגבניות שלנו מתחילות סוף סוף להאדים

וכמעט כל יום אספתי חבורה עליזה וצבעונית כמו זו

בקיצור, זה היה מאוד מספק. 

האתגר העיקרי שלי השנה היה שחבורת התרנגולת החדשה ממשיכה לחיות בחופשיות בגינה ומתעלמת מהגדר שדני בנה בעמל רב לאזור התרנגולות. 

תרנגולת חופשית

כדי להוכיח לי שהן מצליחות בחוכמתן לחדור דרך רשתות ההגנה שאני מקיפה בהן את הערוגות, הן נוטות להשאיר לי ביצים בדיוק במרכז הערוגה במין קן קטן שהן חופרות לעצמן, סתם כדי לסמן את הטריטוריה. וכך, אחרי כמה ימים שאמרתי ליסמין שאין מספיק ביצים להכין את הבורקס שהיא ביקשה מצאתי את הערימה הזו ממש מתחת לשיח העגבניות 

לפחות פעם בשבוע אני מגייסת את הבנות לעבודות גינה, כחלק מתכנית הלימודים. 

בפעם האחרונה תמרי ואני זרענו גזרים, והעברנו בזיליקום שנבט לעציצים יותר גדולים. החלטנו גם לנסות ולראות מה קורה אם שותלים את הזרעים של התותים ישירות באדמה – כן, כן, הזרעים הקטנים שמצויים על גבי הפרי עצמו. מבטיחה לדווח על תוצאות הניסוי. 

ממש בסיום העבודה, תמרי אמרה: "אני לא יכולה לומר שנהנתי, אבל אני מבינה למה את אוהבת גננות". וכששאלתי בחזרה, "למה?", היא ענתה: "כי אפשר לנסות דברים". 

כחלק מההתרגלות שלנו לסתו, הבנות ואני דיברנו לפני כמה ימים על העונות האהובות עלינו, ויסמין אמרה שהיא פחות אוהבת את הסתו כי הכל מסביב מתחיל להתפרק. אני דוקא מוצאת הרבה יופי בסתו. העבודה בגינה מלמדת אותי שכשאני אוספת את התבואה ומכינה את הגינה לחורף, הכל מעל האדמה קצת מוריד קצב, והכל מתחיל להיות קצת יותר איטי. חשבתי שזה דבר מצויין בשבילי ללמוד מהגינה – איך אני יכולה קצת להתאים את עצמי לעונה הזו, ולקחת את הכל קצת יותר לאט. 

ואני אוסיף שעבורי הגינה היא גם מפלט מפני כל מה שקורה בעולם כרגע, וגם מקום לקצת אופטמיות או תקווה, לפחות בתוך הערוגה הקטנה שאני עסוקה בה.

אגב כך, בדיוק סיימתי לקרוא את ספר מרתק שכתבה פסיכיאטרית בריטית על הקשר בין גננות לבריאות פיזית ונפשית. 

מבין כל המחקרים שהספר סוקר, אחד המעניינים ביותר עוסק בשימוש בגננות בעבודה עם נפגעי/ות טראומה, ובעיקר עם חיילים הלומי קרב. מכיוון שצמחים, בשונה מבעלי חיים, לא יכולים להפתיע אותנו בתנועה לא צפויה שלהם, נפגעי טראומה נעזרים במיוחד מהקשר איתם, ומרגישים מאוד מוגנים בקרבתם של עצים – שהם גדולים ו"שומרים" עליהם. 

הספר גם מספר שגננות משמשת כלי שיקומי לאסירים/ות, באופן שבו היא מאפשרת לא/נשים שמעולם לא חוו הישג או הצלחה להרגיש בעלי ערך. המחברת גם טוענת שעבודה בגינה עוזרת לנו בהתמודדות עם אבל ועם חרדת מוות – נושא שמעניין אותי במיוחד – בכך שהיא מחברת אותנו למעגל החיים, ולקבלה והשלמה עמו. 

מאוד נגע ללבי לקרוא שחיילים במלחמת העולם הראשונה טיפחו גינות ירק בחפירות – גם בשביל שיהיה להם מה לאכול וגם בשביל הבריאות הנפשית שלהם במצב הבלתי-אפשרי שהם מצאו עצמם בתוכו.

וכאן יש ראיון מעניין מאוד עם המחברת. אני ממליצה בחום – כי הוא גרם לי לקרוא את הספר.

********************

בחופשה האחרונה שלנו שנועדה לחנוך את האוהל החדש שלנו – שהוא בערך המקבילה האוהלית לבית שאנחנו גרים בו בכך שהוא מאוד רחב ידיים – התחלנו לגלות שיש עוד דברים שאפשר לעשות בחוף הים פרט לטיול על החוף. 

אני לא יודעת אם זה העור שלנו שהתרגל לטמפרטורת המים, או ההבנה שאין ברירה כי אם להתרגל, אבל שחינו ממש באוקיינוס וזה היה מעולה. המים היו בטמפרטורה החמה של 15 מעלות.

כאן אני מלמדת את תמרי לצלול מתחת לגלים, בעוד יסמין נשארת מאחור לאבטח

האוהל החדש 

ושתי ילדות מרוצות

*********************

כשהייתי בתיכון תמיד הרשים אותי מאוד שבבית של עינת חברתי תמיד היו ימים קבועים לארוחות – יום בורקס, יום פלאפל ויום ספגטי בשישי. 

כאמא, אני חושבת שזה רעיון מעולה – כי מי צריכ/ה עוד חוסר ודאות ביומיום שגם כך יש בו מיליון ואחד דברים שקורים בו זמנית ובאופן לא לגמרי צפוי. 

וכך, מתוך הניסיון שלי לעשות קצת סדר בכאוס הזה שנקרא "החיים" – או לפחות בחלק שיש לי קצת השפעה עליו, אנחנו אוכלים כבר כמה שנים לפי סדר שבועי קבוע (עם הבלחות של ספונטניות כשמרגישים צורך בגיוון). 

זה מאוד מועיל כשבשעה ארבע אחר הצהריים, אין לי שום רעיון מה להכין לארוחת ערב וגם מונע תלונות ובקשות לא צפויות. 

לא ברור לי לגמרי איך זה קרה, אבל דווקא יסמין, שהסבירה לי מפורשות שהיא מעדיפה לא לאכול דברים שמעורבבים עם דברים אחרים, כי זה מייצר טעמים חזקים מידי, מינתה את עצמה לדיאטנית הראשית כשהגיע הזמן לעדכן קצת את הלוח. ולכן, הלוח יצא הרבה יותר שאפתני ממה שתכננתי. 

חדי/ות האבחנה מביניכם/ן שמו בוודאי לב, שפרט לדומיננטיות של הצ'יפס בתפריט, יש עוד מאכל אחד קבוע – דמפלינג. 

לפני שנה בערך, פגי, חברה שלי שהיא במקור מטייוואן, והיא גם מורה אנתרופוסופית מאוד יצירתית, מוכשרת ומקסימה, לימדה אותי איך להכין דמפלינג ומאז המתכון הזה מככב אצלנו בבית וכבר הרבה זמן שאני מחכה לחלוק אותו כאן. 

מצרכים: 

למילוי:

ירקות – מה שיש בבית – בעיקרון גזר, דלעת, קישוא, פטריות, בצל ירוק, תירס, ברוקולי, תרד, כרובית, אפונה, ואפשר גם טופו. 

רוטב סויה

שמן שומשום

תערובת של חמישה תבלינים סיניים 

לבצק: 

קמח מלא וקמח לבן

מים

לטיגון/אידוי: שמן אורז ומים(!)

בהגשה: אם רוצים – אפשר להוסיף להם רוטב שהוא קצת פיוז'ן, כי לימדה אותי להכין אותו חברה חצי יפנית כרוטב לסושי, אבל בעינינו הוא משתדך מעולה עם דמפלינגס, וכל מה שהוא מצריך זה ערבוב של רוטב סויה, קצת חומץ, קצת רוטב צ'ילי אדום (לא מתוק!) וקצת זנגוויל מגורר. 

הכנה:

חותכים לקוביות קטנות את הירקות למילוי ואת הטופו – אם יש.  

מוסיפים קצת רוטב סויה, שמן שומשום וקצת תערובת של חמישה תבלינים סיניים. 

מכינים את הבצק:

מערבבים יחס של ¼ קמח לבן עם ¾ קמח מלא, ומוסיפים מים עד שמתקבל בצק. לוקח קצת זמן למצוא את היחס המדויק בין כמות המילוי לבצק, אז זה קצת ניסוי וטעייה, ותמיד אפשר להכין עוד קצת בצק אם צריך עוד.

שדרוג מעולה לבצק זה להשתמש במקום מים בירק מבושל שיש – אני למשל משתמשת בקישוא או בטטה שאידיתי, או בצל וגזר "משומשים" שבישלתי איתם גרגירי חומוס, מרסקת אותם, ומוסיפה מים רק אם צריך עוד לחות לבצק. 

מכינים כדורים:

משטחים

וממלאים 

מקפלים לחצי, ואפשר להדק בקיפולים מיוחדים ומהודרים (כמו מספר 2 בסרטון הזה). 

מחממים במחבת קצת שמן אורז ומטגנים את הדמפלינג קצת שיקבלו טיפה צבע, ואז מוסיפים מים שיגיעו בערך לחצי גובה הדמפלינג. 

ממשיכים לבשל עם מכסה במשך כמה דקות, הופכים, מבשלים את הצד השני, ומוסיפים מים עם צריך. 

בזמן שמתבשלים אני משתדלת להקפיא כמות לא מבושלת לשבוע הבא – 

והתוצאה 

ולסיום, זו המתנה שפגי הכינה לנו כשעברנו לביתנו החדש 

מאחלת חג פסח שמח ואביבי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על סתו ומתכון לדמפלינג

  1. Lior Pressler הגיב:

    איזה מפלט מרענן הפוסטים שלך בעיקר בימים כאלו, כלכך הרבה השראה. ד"ש לדני

  2. נילי הגיב:

    נהדר. כותבת מקסים, כהרגלך!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s